לפעמים אני מוכרחה תירוץ. הרי בלעדיו, אני אשאר תמיד באזור המחיה הטבעי שלי – הרובע ה-12, ה-11, המארה. אלו יכולים להיות שיעורי הצרפתית שלי שהכירו לי לעומק את בוט או קאיי, או דלתות פתוחות בבלוויל שהכירו לי קצת את האזור המשונה והמשתנה הזה. אבל עד כה, שום דבר עד עכשיו לא הצליח להביא אותי לפאסי. כלומר ביום. היינו בלילה ב-Theatre de Chaillot, אבל כל מה שיכולנו לראות משם זה את האייפל מנצנץ באלפי אורות, וגם כשאתה לא בן ארבע זה מצליח להיות מרגש.
שוב הלכתי לראות את התערוכה של פיקאסו בגראנד פאלה, שוב הגעתי בזמן לא נכון*, שוב ירד גשם זלעפות, שוב חיפשתי משהו אחר לעשות ביום החופש הזה שלקחתי לי בפריז. וככה הגעתי לפאסי, האפר ווסט סייד של פריז. כמה נחמד לדמיין את החיים בתור קשישה עשירה שבחרה לא לעזוב לפרברים העשירים שלה ולהשאר בפריז, אפשר לחשוב גם על להעסיק נהג ועורך דין כמו הגברת שב"חתולים בצמרת". ובינתיים לעשות שופינג, גם אם הוא שוב ווינדו שופינג. זאת כמעט אותה ההנאה והרבה יותר מתאים למצב. מה שנחמד בפאסי, חוץ מהיוקרה המובנת מאליה, איזה שובע עירוני שלא מתרגש מעצמו, זה שיש שם הכל ומכל המינים ואפילו ברמות מחירים משתנות, אבל זה לא מתחם ענק ובלתי אפשרי לעיכול.
כבר כשיוצאים מתחנת הרכבת Passy, אל הגבעה שמרכזת בהנאה רחובות מרוצפי אבן, שהיו רטובים מגשם בזמן הטיול שלי, מרגישים שגבוה כאן, גם אם לא ממש רוחנית, אבל יפה כאן, בלי ספק, ונעים מאוד.
פרקטיקה: מדי פעם בטיולים בחו"ל מתכננים לעשות מסע קניות, כזה שאיננו מעצבימי בהכרח, אלא לספק את החסכים, נו, אתם יודעים, לקצת H&M, למרות שתיכף יהיה בארץ, וקצת זארה, למרות שכבר יש. ובנטון ועוד כמה בייסיקס צרפתיים פחות או יותר או סתם כאלה שנחמד לקנות בחו"ל. ברו דה ריבולי יש את כולם, אבל די מבאס לזרוק יום שלם של טיול על רו דה ריבולי. אני מציעה לקחת את עצמכם ואת חלומות המעיל הצרפתי החדש שלכם לפאסי, שזה אמנם כמעט בקצה קו 6, אבל די מקסים. אפשרות אחרת: rue de commerce ברובע ה-15 לא רחוק מהאייפל, שהוא אפילו קטן יותר וכמעט שכונתי, ועם זאת יש בו הכל, אפילו קפה טוב (מלונגו, בול באמצע). אבל נחזור לפאסי.
מהמטרו כדאי לעלות ולפנות שמאלה לרו דה פאסי, ושם באמת מחכה תמהיל של הכל, מחנויות תיקים של חיקויי עור וחנויות של תיקי דולצ'ה וגבאנה בשש מאות יורו והמון ריצ'רצ'ים, חנויות של etam וחנויות אחרות של הלבשה תחתונה כמו דארג'ילינג הנחמדה, מותגים בסיסיים כמו Carrol או בגדי מעצבים מרמת הביניים של המחירים, כמו The Kooples בעלת הקונספט המגניב – בגדים לו ולה, יוניסקסיים ובעיקר די סקסיים, או מותגים יקרים יותר כמו זאדיג א וולטר, אם יש לכם כסף ופטיש לסריגים עדינידינים גזורים טוב.
ונניח וגם עליכם ירד גשם, יש שם קניון, ואני אף פעם לא בעד קניונים, אבל זה בקושי קניונצ'יק, קטן וקליל ואכיל, ויש בו צ'ופר (חוץ מגאפ. נו, אז גאפ): Zara Home, חנות לכלי בית, מצעים ופיצ'יפקעס, שמצליחה להיות מה שזארה היתה פעם בתחום הבגדים: מעתיקנית מוצלחת שנושאת איתה ניחוח מסוים משלה.
כדי להתאוורר קצת מהקניוניות שתשתלט עליכם לחלוטין בניגוד לחוק הצרפתי, תוכלו לעשות סיבוב של צהרים במדרחוב הנחמד הצמוד rue de L'annonciation, לקנות גבינות או כמה פירות להמשך היום או כרובים, סתם כי פרחים נובלים בדרך כלל.
והתוספת של זאב:
* לפיקאסו מוכרחים כנראה ללכת בדחיפות, כי התערוכה תיכף מסתיימת. הייתי בטוחה שהם יישברו ויאריכו אותה, אבל במקום זה הם החליטו על נוהל חירום, ומ-30 בינואר עד ה-2 בפברואר היא תהיה פתוחה סביב השעון. כרטיסים מזמינים כאן. בחודש מרץ, לעומת זאת, מתחילה תערוכה של אנדי וורהול. יאמי.
