קנו לעצמכם מתנה לחג / "פריזאית", חידושים והמצאות

הרי הריח הזה באוויר, של פריחה וטריות ומזג האוויר שעוד רגע מתהפך, מכה פעמיים. פעם בראש השנה ובפעם בפסח.

אמנם לא הספקתי את כל הפרויקטים השאפתניים שתכננתי לבית ולי לקראת פסח (לו רק הייתי מצליחה להידבק בקדחת ניקיונות אמיתית), וטרם רכשתי לי נעליים חדשות לחג, אבל בשעה אחת פנויה פתחתי ל"פריזאית" סניף בפייסבוק. אח, הקלות המענגת שבה אפשר לשפוך לעמוד אחד את כל המידע שעובר לי בין העיניים לראש על מה שקורה בפריז עכשיו. וכל כך הרבה דברים קורים בפריז עכשיו. הבטחתי, ואני מבטיחה להשתדל לקיים, שהקלות הזאת לא תמיר את דתי מהכתיבה כאן לעדכון שם. עמוד הפייסבוק אמור להשלים את "פריזאית" האתר, ולאפשר – גם לכם, אגב, אתם מוזמנים – לשאול, לשתף בתגליות, להזמין לפתיחות ולחפש בייביסיטריות והחלפת דירות, או להמליץ על מלונות.

ואפרופו , עוד חידוש קטן ב"פריזאית": שם, מצד ימין, למעלה, מתחת ל"חפש", רואים את המטריה האדומה? עכשיו היא מסמנת את האפשרות להזמין מלונות דרך "פריזאית" ו"בוקינג.קום", אתר ההזמנות החביב והמהימן עלינו. אפשר להזמין מלונות בפריז, אפשר גם בשאר העולם, ומי שמגלה מלון מוצלח ממש, מוזמן לשתף את כולם.

אלו ימים נדירים של אביב. כל כך נדירים, שאיכשהו היה בהם כדי להשכיח את הידיעה בנוגע למה שמתרחש מצפון ועל מה שעוד עלול עוד להתרחש ממזרח. האמת, תחת השמש המלטפת הזאת, עדיף בהרבה להיזכר בזה. אז שכחתי. ליל הסדר הרי ממילא מכניס לכוננות של בחירת המתנות המתאימות, בגדי חג לילדות (תודה אמא!), פיצוח חידת חופשת בתי הספר ופיצוח התפריט לליל החג.

והכל פורח.

או לפחות מתכוון לכך.

לא רחוק מאיתנו פתחו מתי ורותי, האנשים שיודעים לעשות הכל כמו שצריך, מקום שבו אפשר לקנות קרואסון טוב, בגט דגנים מצוין ומקרונים, חמישה שקלים האחד. "חמישה?", שאלה בכורתי, מתרכזת במקרון השוקולד על הספסל שממול. "זה היה צריך לעלות עשרה לפחות". בת של כלכלן, אין מה לומר.

ובפתחו של האביב הזה, רגע לפני שמתחילים להזיע, כשיתושי הענק כבר מתחילים לרחף להם בכבדות בחלל הבית, והעציצים שעל אדן החלון שלי מזגזגים בין לבלוב ובין התייבשות (באותו עציץ, בחיי), ואני בין המשימות של העבודה והחיים ובין החלומות שהופכים בן רגע לתכניות ולמשימות, אני מפשילה שרוולים, ומתחילה להכין את האוכל למחר, כשבראש מתבשלים איחולי חג שמח לכולם, וחג חירות, והתקווה שיהיה חופש נעים וקיץ טוב, בסופו של דבר, ופתאום, על האדן שמעבר לחלון, בעציץ שבדיוק היום חשבתי שהגיע הזמן לזרוק, אולי יש כבר בזיליקום להשיג במשתלות, מתגלה תות. אמיתי.

ואחר כך עוד אחד. ועוד כמה שמתכוונים להיות תותים אדומים. ואני מתאפקת לא להעיר את הילדות שלי.