סובנירים מפריז של קצה החורף (ה' ולפני אחרון) – פריזאית: המדריך הסודי לעיר היפה בעולם

Les Halles
עשורים של ויכוחים עירוניים ערים, שנים של שיפוצים רציניים, והנה זה פלא: מה שהיה חור שחור, תחנה מרכזית מבלבלת בריח של שתן בלב היקר והשווה של העיר, הפך להיות מרכז מרהיב של עירוב שימושים מרתק: חנויות ומסחר, וגם קניון שיש בו הרבה משחק בין חוץ לפנים, אדריכלות מוצלחת, גינון יפה, גני משחקים יפהפיים, ובעיקר תנועה, של אנשים מכל הסוגים והמינים, תיירים ומקומיים וצרכנים ואכלנים, קבצנים (טוז'ור, מה לעשות), סקייטבורדיסטים, ילדים והורים. מה עושים שם? אין לי מושג. כשאני בסביבה יש לי התנייה אחת: לקנות Anthares אצל Stohrer ברו מונטורגיי, שתי דיסקיות של מרנג פיסטוק ירוק, ביניהן פטל טרי וקרם, ולאכול אותו בכמה ביסים ענקיים בלה האל.

Jardins des Archives בשלג

ולא רק בשלג. יש גנים, במיוחד אלה שבמרכז העיר, במיוחד אלה שנתונים בין מבנים יפהפיים, ויש בהם מעט מבקרים, או שהם גדולים כך שיהיה מספיק לכולם, שתוכננו וניטעו וטופחו במיוחד בשבילי. או שברבע השעה שלי בהם כך נדמה לי. בגני הארכיון ברובע הכי שווה בעיר יש מדי פעם גם תערוכות מעניינות פתוחות לציבור, בגינת העמודים ועצי החרוטים שבתמונה למטה.

לא רחוק משם: Lafayette Anticiaptions, מוסד האמנות החדש והיומרני, במבנה המרהיב והמתוחכם מנשוא, שהתקרות שלו זזות לפי הצרכים האמנותיים של התערוכות שמוצגות בו, ובבית הקפה שלו הכל אורגני וטבעוני וסחר הוגן ולא טעים כל כך אבל מאוד אופנתי ומוקפד (לפוסט התערוכות המומלצות של הקיץ).

כן, בקצה הרחוב רואים חתיכה ממרכז פומפידו.

Rue Chapon

אפרופו פומפידו, במוזיאונים אפשר לראות אמנות מצוינות, על כל הטווח שבין קלאסיקה מסעירה ועד לאוונגרד משונה. חלק גדול מהגלריות, לעומת זאת, מציגות אמנות מסחרית ושמרנית, אולי חוץ מהגלריות של רחוב Debelleyme (אייתתי נכון! בעצמי! באלוהים! לא שאני יודעת איך הוגים את זה) וסביבותיו. בזכות החיפוש אחרי קפה טוב הגענו לרחוב שאפו(ן) החמוד מאוד, שהיה רצוף גלריות מוצלחות ממש.

והקפה המצוין:

Café Loustic

גם הוא בית קפה מהגל השלישי, כלומר אספרסו בר, כלומר מקום קטן, מתוק ומעניין שמתמחה בקפה. הקפה בלוסטיק מעולה, וגם נעים שם מאוד ואפשר לשבת שעה ארוכה עם מחשב וקפה וקרואסון שוקולד.

בקפה לוסטיק יש גם המון מגזינים מעניינים. שם גם מציגים בגאווה את The New Paris, ספרה של Lindsey Tramuta, שהתחילה את דרכה כבלוגרית, בבלוג Lost in Cheesland, שבעבודת ליקוט ואוצרות, אספה את כל הברוקלינאיות של פריז ותפסה לא רק את הרוח החדשה, הדי קוסמופוליטית-בורגנית-אקולוגית-קלת רגליים-ארעית במקומות הבילוי של פריז, אלא גם צרור מרשים של המלצות מצוינות (בהן קפה לוסטיק, כמובן).