כשכתבתי לחברתי סמדר שפריז הולכת ומתרחקת ממני, היא חשבה שטוב שכך, שאולי עכשיו היא תראה לי פחות זוהרת ויותר אמיתית. ביום שפריז תראה לי אמיתית, עניתי לה, היא תמעל בתפקידה.
((יש לי במחשב עשרות תיקיות של צילומים נבחרים מהחודש ההוא בפריז. בכל לילה של חופשת האוגוסט הפריזאית שלנו ישבתי ומיינתי את התמונות הטובות יותר לתיקיות, כדי למצוא את הידיים והרגליים באלפי התמונות והזכרונות שצברנו, כדי לכתוב עליהם. בסוף, למרות ההקפדה הזאת, החופשה היתה חזקה מהרצון לכתוב עליה, והתיקיות האלה מחכות עדיין במחשב, ממתינות)).
קו 6 הוא האהוב עלי מכל קוי המטרו. נכון, לקו 1 יש יתרונות, וקו 14 מהיר כקליע, קו 4 מגיע לסן ז'רמן ובקו 9 מקבלים את נאומי הקבצנים המרגשים מכולם. אבל מסלולו של קו 6 הוא הכי יפה, ורק בגלל שאני נחמדה אליכם (ומאותגרת טכנולוגית) אני לא מעלה את סרטי הוידאו המלאים של המסלול המלא שלו, כפי שצילמתי פעם מצד אחד של הדרך ופעם מצידה השני.
לא זוכרת לאן בדיוק התכוונו להגיע באותו יום. ייתכן שירדנו בביר חכים, התחנה של האייפל, ויצאנו מהתחנה מאחת היציאות האחרות שלה. ופתאום הגענו לשם.
אי הברבורים הוא סוללה מלאכותית שמפלחת את הנהר באחד הפרקים היפים יותר שלו, במקום שבו הוא מורד בעירוניות שלו, מתרחב ומרחיב את הלב. אורכו של האי תשע מאות מטרים ורוחבו לא יותר מ-11 מטרים. מתוך הסן צופה אי הברבורים (או טיילת הברבורים. אני מציעה את "משעול הברבורים") על בתיהם האוסמניים בני המאה שנה ויותר של עשירי הרובע ה-15 וה-16 ועל מגדלי משרדים ומגורים שהם מופת של כיעור מודרני, מיטב האופנה של שנות השישים והשבעים.
לאורך האי עצמו נטועים עצים מכל קצוות תבל, ואיכשהו בילינו יותר משעה בין העלים המשוננים של אלון הודי ובין עליו החלקים של אלמון הונגרי. או להיפך. כשיורדת החשכה, כך אומרים שם באינטרנט, האי הזה הוא מקום למצוא בו הומואים לרנדוו קצר בחיק הטבע. טעם טוב יש להם, אלה.
ואז חצינו את הגשר.
