סובנירים מפריז של קצה החורף (ו' ואחרון ודי)

ובצד השני של העיר   Le Comptoir אני מודה. אני מכורה. אי אפשר לעבור בפריז בלי לחטוף את מנת הענישה בקומטואר דה רלה שהוא בעצם קומטואר ד'אודאון. גם הפעם היה תור (אי אפשר להזמין מקום, תור זה חלק מהעסקה) במסעדה עצמה, אז נקלענו לבר שצמוד אליה (שאליו צמוד עוד אחד, של הדגים, אולי בפעם הבאה). בעודנו שומרים על מעמדנו בתור למסעדה, תור מתון ורגוע כמו בין אמהות לילדים קודחים מחום בחדר ההמתנה לרופא, מתעקשים על המסעדה (הרי לשבת צריך מתישהו, להניח את השקיות גם, ומהאוכל המעולה שלהם עדיף להנות כראוי), ושועים להבטחות שממש עוד רגע ותיכף ובאמת אחרי הבאים בתור,

עוד!

פריז

עולם

ברלין: הבונקר

חגורת הבטון של אוסף בורוס הדוקה. בהחלט הדוקה. אוסף האמנות העדכני והתוסס ביותר בברלין חבוי מאחורי קירות בטון בגובה 18 מטר שעוביים מגיע לשלושה מטרים. החלונות,

עוד!

סלון

מישהו מטפל בך / כנרת רוזנבלום

  בבואי לבית מלון אני מיד ממששת את הסדינים (ויבורך העולם הגלובלי שבו אנחנו חיים – כבר משיגה אותם לעצמי). לעתים רחוקות אני גם מתפעלת

עוד!

מלון

ברלין: הבונקר

חגורת הבטון של אוסף בורוס הדוקה. בהחלט הדוקה. אוסף האמנות העדכני והתוסס ביותר בברלין חבוי מאחורי קירות בטון בגובה 18 מטר שעוביים מגיע לשלושה מטרים. החלונות,

עוד!
סגירת תפריט