החזרה (פלוס קפה Delmas)

29 ביולי, 2015

 

עולם חדש, עולם ישן. העיתונים המונחים מול דלתו של הגרדיין בבניין

לקח לי נצח למצוא דירה להחלפה. הלא יהודיים, שעד כה השתוקקו לגלות את ישראל ולחגוג את תל אביב, השנה, אחרי צוק איתן, כבר שינו כיוון למדינות מתפתחות אחרות, ולא מיהרו להשיב להודעותיי שפיזרתי בשפע. עד שאשה אחת, מבית חלומי בדרום צרפת, גאלה אותי מייסוריי וכתבה לי, זמן קצר אחרי היוודע תוצאות הבחירות: "שלושים שנה אני רוצה להגיע לישראל, השנה, אחרי שבחרתם שוב בביבי, אני פשוט לא יכולה לעשות את זה".

וגם בקרב היהודים התברר שהשלוש קומות בלי מעלית שלי הן להיט הולך וקטן, וגם המשפחות שלהם הולכות וגדלות, או שהילדים שלהם גם כן, ומתבגרים לא יכולים לישון במיטת הקומתיים של הילדות שלי. נדמה היה שהשיטה שלי, נסיעה באמצעות חילופי בתים, שפיתחתי שנים, שהתמקצעתי בה, שהפכתי להיות מטיפה נלהבת לה – קורסת.

עד שבסוף הגיעה פ., והציעה לנו דירה ענקית מול הפנתיאון. עד הרגע שבו נכנסנו לדירה לא הייתי משוכנעת שאכן זה אפשרי, והנה, אכן. פנתיאון משתפץ לנגד עינינו ואפילו קצה האייפל מנצנץ לנו פעם בשעה עגולה.

לקרוא את ההמשך »

עזבו אותי רגע מחוק הספרים

3 ביוני, 2015

 

Cinq mille kilomètres par seconde de Manuele Fior

הייתי רוצה לדבר על ספרים.

על פי רוב, אני אוהבת לשקוע בתוך רשימות הספרים החדשים. זה דפדוף סקרני ופלרטטני, שמתפתח צ'יק צ'ק לתסכול: שהרי אין סיכוי שאגיע אליהם, לכולם, לכל הספרים הבאים של הסופרים שאני אוהבת ולאלו שאני כבר ממש רוצה להכיר.

(שלא לדבר על צירוף המקרים של הוצאת "2666″ ו"החוחית" עטורי השבחים באותו זמן. לדעתי זאת מזימה של איגוד הפיזיותרפיסטים והאופטומטריסטים).

השנה, לעומת זאת, מתחשק לי לכתוב קצת על הספרים שכן קראתי. כי הערימה שמתגבהת לצד מיטתי, כך הבחנתי, כוללת לא רק ספרים שמחכים לי, אלא כאלה שאהבתי מאוד ונעים לי שהם עדיין שם. כמו למשל, "Cinq Mille Kilomètres par Seconde"רומן מאויר יפהפה של Manuele Fior, סופר ומאייר איטלקי, שקניתי בטעות לבת שלי. כשהתחלתי לקרוא כדי לאשרר לפני שהעברתי אותו אליה, הבנתי שייקח עוד שנים עד שהוא יתאים לה והיא תתאים לו, וגם כמה עומק יכולה להיות בגרפיות של רומן.

לקרוא את ההמשך »

על מסעות ויומנים: פרולוג

17 במאי, 2015

 

טיול באלפים. כן, עם נעלי הליכה והכל

אם מתמזל מזלי, מגיע הרגע הזה בשנה שבו כבר אני יודעת משהו על החופשה שתהיה, ויכולה להתחיל לתכנן אותה, לאסוף לקראתה רצונות, רעיונות, כתובות, חומרים. ובאותו הרגע ממש אני נזכרת, שמה לי העבודה הזרה הזאת, כשבעצם טרם הצלחתי לאסוף לכדי אלבום את זכרונות הטיול של הקיץ שעבר.

לקרוא את ההמשך »

אינן בנות / אחת שיודעת

10 במאי, 2015

יש אמיתות, שמרגע שנגלו לעיניך, כבר אי אפשר להכחיש. כשאני קוראת עיתון, אני כבר לא מצליחה שלא לראות שכולו עוסק כמעט אך ורק בגברים. בפוליטיקה – גברים, בתחום הבטחון – גברים-גברים ובמדורי הפלילים – גברים בתפקידי השוטרים וגברים בתפקידי הגנבים.

משלחת חיפוש, שתתחקה אחר עקבותיהן של נשים בעיתונים, תוכל למצוא כמה מהן במדורי הכלכלה, מעטות אך בכירות, מזדהרות על הרקע הגברי השליט. רק במדורי התרבות נשים משתלבות כאחת האדם, כיוצרות, אוצרות ומבקרות (אם כי בכל התחומים, גם בתחומי התרבות והאקדמיה, נשים זוכות ב-10 אחוזים מהפרסים).

לקרוא את ההמשך »




מפה אינטראקטיבית