הו לאופולד או החמישיה נוסעת לפריז / ארנסטו ביכובסקי

5 באוגוסט, 2014

 

לוח וגיר. לו רק היית השף הפרטי שלי

ברגע שירדנו מהמונית, אמרתי לבת שלי, מיה: "אם אקשור לך עכשיו את העיניים ואתן לך מצלמה, ב-100% מהתמונות יופיע משהו מרהיב". זאת, מבחינתי, התמצית של פריז.

פריז היא העיר היפה בעולם. כל סמטה, כל כיכר וכל כניסה לבית מגורים, הם עולם נסתר מן העין המוביל למקום חדש ומרתק. זו עיר קרחון, כזו שאתה רואה רק עשירית ממנה ושבכל פעם שאתה מרגיש בטוח בדרכך חזרה הביתה, מספיק לסטות מהדרך בפניה אחת לפני ואתה עלול ללכת לאיבוד לכמה שעות בשקט.

טיול משפחתי בפריז, לעומת זאת, מחייב אותך מראש להסיר את שכבת השומן של העיר.

לקרוא את ההמשך »

יומן מלחמה, פרק 2: הייאוש

13 ביולי, 2014

 

ישראל. וערפל

(שבת, 21:50, ומאחורינו אחד הרגעים החריפים במלחמה המשונה הזאת. בשמונה וקצת הבטיח החמאס, באמצעות עמודי הבית של אתרי החדשות: מטח כבד של טילים על תל אביב בתשע בערב.

מודה שאני נפגעת כשמאיימים עלי אישית ועוד עם שעה ספציפית, ואשקר אם לא אספר שברכיי פקו, גם אם הטכניקה הזאת, של איום ספציפי ומושהה מעט היא קלישאית עד כדי סצנה ב"גריז". זה עובד. בכלל, אלימות, רצח, תוקפנות, הסתה – טכניקות אפקטיביות להחריד.

אבל שתי האזעקות מאחורינו, הפיצוצים מעלינו נמשכים כרגיל, ווטסאפ לצידנו, והשכנים מלמטה טובים בעינינו, ואני חוזרת אחורה, לרגע שובי מפריז לישראל, עם ההבנה העמוקה כשאול לגבי מה שעומד לקרות כאן).

לקרוא את ההמשך »

יומן מלחמה, פרק 1: פריז

12 ביולי, 2014

 

אפשרות של אי. קרצה לי כבר בדרך הלוך

היום, לפני שבוע, הזמנתי את המונית שתאסוף אותנו מדירתנו הזמנית בפריז. הנהג, ישראלי אדיב ומסביר פנים, שנקלע לצרפת בנסיבות שבשני המפגשים שלנו – שארל דה גול-פריז ובחזרה – הוא לא הספיק לפרוס עדיין. בכל אופן, את ווייז שלו הוא הנחה לנווט בעברית, והיה מצחיק ש"בכיכר פנה שמאלה", התייחס הפעם לכיכר הבסטיליה.

לקרוא את ההמשך »

עבודה::אהבה 4 // רון בן חיים, שותף מנהל במשרד פרסום

29 ביוני, 2014

 

פוזה אופיינית מול המחשב. עם הגב לים

מי אתה ומה אתה עושה פה?

שמי רון בן-חיים, 40, נשוי ואב לארבעה ילדים, במבנה קרבי של שני זוגות תאומים (בני תשע ושנתיים), פרסומאי. תל אביבי מלידה ועדיין מאוהב בה. בה ובים. אבל אני לא יודע באמת מה אני עושה פה. אני מקווה שאני חי חיים מלאים ומעניק מספיק למשפחה ולסובבים אותי כדי לעשות איזשהו אימפקט בחייהם.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

לפני שהפכתי לאבא, היה לוקח לי כחצי שעה רק להתעורר, לפקוח עין אחר עין ולצאת מהמיטה. מחצית השעה שלאחריה הוקדשה לקפה ובעיקר ללא להוציא, או לשמוע, אף הגה. כיום, בהתעלם מקורות ליל אמש, שאת רובו אני ממילא לא זוכר מרוב עייפות, אני מתעורר סופית בסביבות השעה שש וחצי. תוך פחות משעה, אשתי תמר ואני נספיק להתלבש, להלביש ארבעה ילדים, להכין להם ארבעה תיקים לבי"ס ולגן, לעשות כביסה, או לסדר את הסלון, להיפרד, להתפצל ולקחת כל זוג תאומים ליעדו. משם, תמר ממשיכה עם המיניבוס המשפחתי (אתנחתא קומית: כשבישרנו לגדולים על בוא התאומים החדשים למשפחה, הבן הגדול שאל אותי: "אז עכשיו אנחנו דתיים?". אז לא, אבל אוטו כבר יש) ישר לתל השומר לעבודתה כהידרותרפיסטית. בזכותה, אני מאמין, שמור לי מקום בגן עדן.

לקרוא את ההמשך »




מפה אינטראקטיבית