הם לא נחמדים (אבל מעולים, הבני זונות): Le Comptoir du Relais

15 באוגוסט, 2015

 

תצ"א. Le Comptoir du Relais

עכשיו, כשמכונת הכביסה, הראשונה בסדרה, כבר מהמהמת בקצה המסדרון וגשם שוטף יורד בחוץ כבר שעות, אפשר כבר להסתכל במיני רטרוספקטיבה על המסע הזה לעיר. עוד מעט, אחרי שנמיין ונארוז ואנקה ניסע מכאן, נביט בצער ובערגה על העיר הזאת ששוב מתרחקת מאיתנו ואין לדעת מתי עוד נשוב אליה (בלילה, לשאון הגשם העיקש, חלמתי שאני מקבלת במתנה שני כרטיסי טיסה שמתוארכים לפברואר. ללונדון).

יש לי המון מחשבות על העיר הזאת ועל השינויים הקטנים והעדינים שהיא עברה מאז הפעם האחרונה שביקרנו בה, מאז מתקפת הטרור של ינואר האחרון; בלי שום סדר היררכי – האנשים נחמדים יותר, משהו בהם התגמש והתרכך, ראיתי כבר ארבע נשים מניקות  בחוצות העיר (שזה יותר ממה שראיתי בכל שנות שהותנו כאן), המון אנשים עברו לעשן את הסיגריות האלקטרוניות המשונות האלה וראיתי גם הרבה יותר זונות.

לקרוא את ההמשך »

וברובע השלישי, פעמיים כי טוב

7 באוגוסט, 2015

 

חם היום, תוציאו מים ליוני הרחוב. פריז, הרובע השלישי, אוגוסט

ידוע להווי, כלומר לי, ולמי שעוקב באדיקות אחרי "פריזאית", שהרובע השלישי הוא הטוב ביותר בפריז. כלומר ב"פריזאית". מארה, אבל לא של הצרפתים הבורגניים. אופנתי, אבל לא של רשתות, האנשים הכי יפים שאפשר לראות, אבל לא אורחי שבוע האופנה הנצחי של הרובע הראשון. ושוק הילדים האדומים, מרסי, השוקולד והקרמלים של ז'ק ז'נאן.

אז אתמול בילינו יום שלם, בהרכב מלא, על בערך חצי ק"מ רבוע, שכולו ברובע השלישי בלי לעבור בשוק, בלי שוקולד, בלי מרסי, בלי לשבת אפילו רגע בגינה הנהדרת של Square du Temple, ובלי – ועל זה אני מצטערת – לאכול Bobun באחד החורים ב-Rue Volta.

לקרוא את ההמשך »

החזרה (פלוס קפה Delmas)

29 ביולי, 2015

 

עולם חדש, עולם ישן. העיתונים המונחים מול דלתו של הגרדיין בבניין

לקח לי נצח למצוא דירה להחלפה. הלא יהודיים, שעד כה השתוקקו לגלות את ישראל ולחגוג את תל אביב, השנה, אחרי צוק איתן, כבר שינו כיוון למדינות מתפתחות אחרות, ולא מיהרו להשיב להודעותיי שפיזרתי בשפע. עד שאשה אחת, מבית חלומי בדרום צרפת, גאלה אותי מייסוריי וכתבה לי, זמן קצר אחרי היוודע תוצאות הבחירות: "שלושים שנה אני רוצה להגיע לישראל, השנה, אחרי שבחרתם שוב בביבי, אני פשוט לא יכולה לעשות את זה".

וגם בקרב היהודים התברר שהשלוש קומות בלי מעלית שלי הן להיט הולך וקטן, וגם המשפחות שלהם הולכות וגדלות, או שהילדים שלהם גם כן, ומתבגרים לא יכולים לישון במיטת הקומתיים של הילדות שלי. נדמה היה שהשיטה שלי, נסיעה באמצעות חילופי בתים, שפיתחתי שנים, שהתמקצעתי בה, שהפכתי להיות מטיפה נלהבת לה – קורסת.

עד שבסוף הגיעה פ., והציעה לנו דירה ענקית מול הפנתיאון. עד הרגע שבו נכנסנו לדירה לא הייתי משוכנעת שאכן זה אפשרי, והנה, אכן. פנתיאון משתפץ לנגד עינינו ואפילו קצה האייפל מנצנץ לנו פעם בשעה עגולה.

לקרוא את ההמשך »

עזבו אותי רגע מחוק הספרים

3 ביוני, 2015

 

Cinq mille kilomètres par seconde de Manuele Fior

הייתי רוצה לדבר על ספרים.

על פי רוב, אני אוהבת לשקוע בתוך רשימות הספרים החדשים. זה דפדוף סקרני ופלרטטני, שמתפתח צ'יק צ'ק לתסכול: שהרי אין סיכוי שאגיע אליהם, לכולם, לכל הספרים הבאים של הסופרים שאני אוהבת ולאלו שאני כבר ממש רוצה להכיר.

(שלא לדבר על צירוף המקרים של הוצאת "2666″ ו"החוחית" עטורי השבחים באותו זמן. לדעתי זאת מזימה של איגוד הפיזיותרפיסטים והאופטומטריסטים).

השנה, לעומת זאת, מתחשק לי לכתוב קצת על הספרים שכן קראתי. כי הערימה שמתגבהת לצד מיטתי, כך הבחנתי, כוללת לא רק ספרים שמחכים לי, אלא כאלה שאהבתי מאוד ונעים לי שהם עדיין שם. כמו למשל, "Cinq Mille Kilomètres par Seconde"רומן מאויר יפהפה של Manuele Fior, סופר ומאייר איטלקי, שקניתי בטעות לבת שלי. כשהתחלתי לקרוא כדי לאשרר לפני שהעברתי אותו אליה, הבנתי שייקח עוד שנים עד שהוא יתאים לה והיא תתאים לו, וגם כמה עומק יכולה להיות בגרפיות של רומן.

לקרוא את ההמשך »




מפה אינטראקטיבית