טארטין, רוזלין ודלפין בפריז האחרת / שירה פנקס

15 בפברואר, 2015

 

וכל היופי עשה איתי אהבה. צבעונים, צילומים: שירה פנקס

חופשה בפריז, פברואר 2015. חצי מהזמן גרתי בפריז הקלאסית, באחד מרחובותיה הנחשיים, מסתלסלים תחת הפנתיאון, יושב כפטמה מכובדת על גבעת ז'אנבייב הקדושה. לצד אוניברסיטאות, גנים, חנויות ספרים ופרחים הלכתי כמקומית ונתתי לכולם. לזרי צבעונים שפיתו אותי, למגפיים שלחשו לי לבוא אל תוכם, למכנסי הסקיני שנצמדו אל התעגלות שוקיי, תחילת ירכיי, לעליוניות קשמיר מתקמרות כקטיפה, לסן שחציתי והיללתי את זרימתה, קימוריה, וכל היופי עשה איתי אהבה עד שעברתי אל חציה האחר של העיר, אל המקום בו הדימוי הפריזאי מתחיל להתפורר, בזהויות שונות שמפוררות את לב הקרואסון הטהור ומסמיכות את נוזל המציאות. המדרכות נעצרות. החנויות משתנות. השפות מתערבבות. מול בית הכנסת ברחוב דה לה רוקט עומדים שני חיילים חמושים. במלחמת עזה האחרונה עמדו, רצו, הרביצו, זרקו, מפגינים פרו-פלסטינאים, קבוצות פרו-ציוניות ויחידות מיוחדות של המשטרה.

לקרוא את ההמשך »

J'y Suis; סיפור זמני

11 בינואר, 2015

 

בלילה שוב חלמתי הגירה. שוב אני מנסה לשכור דירה במקום יפה ולא מובן, לא יודעת אם בעלת הדירה בעדי או נגדי, לא יודעת אם הדירה יקרה ואם יש לנו כסף לעמוד בה. רגע לפני שהתקבלה ההחלטה, רגע לפי שחתמתי על חוזה בשפה לא ידועה, התעוררתי, דקה לפני השעון, עם בהונות כחולות מקור, כמעט שחורות (אתם עדים, אמרתי לו: אצלי לא בודקים סימני חיים לפי כפות הרגליים), וסירוב עמוק לקום מהמיטה. הקור, אחד המחירים הכבדים ביותר על החיים בצרפת, הכה בנו השבוע מתחת לחגורה, מתחת לפוך הלא מספיק כבד והמזגן, שיודע לחמם יופי – בקיץ, כי בחורף, כשרטוב, הוא מקצר.

כאן קפוא ופריז בוערת. העולם מתהפך, ורק פריז בשלה, מאייקנת את כל מה שקורה בה.

לקרוא את ההמשך »

עת השתחררתי / רן הר נבו // קו פרשת המים 13

1 בינואר, 2015

If you want to see real action. סמסון, פיפטיז, שם, שם

באנגלית הם קוראים לזה the watershed moment, ל״קו פרשת המים״. כמעט כמו בעברית, רק מצומצם לרגע בודד בזמן, דרמטי הרבה יותר, כמו שאמריקאים כל כך אוהבים. לפני שש וחצי שנים, כשרק עזבתי את תל אביב והגעתי לניו יורק, חשבתי שמה שאמריקאים כל כך אוהבים זה את החיים עטופים בנייר צלופן סכריני. ישראלים, מצאתי עם השנים, משוכנעים בדימוי הזה, זה סטריאוטיפ שנוח לנו איתו. חשבתי גם, כשרק עזבתי את תל אביב, שאני נוסע רק לרגע קט כדי להגשים חלום, לממש סיכוי שלא היה ולא יהיה לי מעולם בארץ אהבתי. החלטתי שבעבור הזכות לסיכוי הזה, אעשה את כל מה שצריך: אני אשנא אמריקאים ואדעך תרבותית ואסבול מהקור ואקטר על הרדידות ואתרגל שתיקות מרירות. אבל הימים עברו והנחלים זרמו ואני איתם. השתניתי. למדתי לחיות בין האנגלית לעברית, בין הניו אנס לסאב טקסט, בין הישראלית לאמריקאית, בין הסרקזם להיעדרו המוחלט. דרך הזרות והשוני בניו יורק נאלצתי להכיר דווקא בחסרונותיה של ארץ הקודש. ודרכם גם הצלחתי לכבד את ארצות הברית, לאהוב אותה לפעמים, להבין את כשלונותיה, להעריץ את נצחונותיה, להוקיר את יתרונותיה. למדתי להבין גם למה אמריקאים כל כך אוהבים את מה שהם כל כך אוהבים, ולמצוא בזה לא מעט חן. למדתי שהזיוף איננו בהכרח זיוף, ושהכל תלוי במתבונן. למדתי להתבונן.

(הקור, אגב, הוא עדיין הבן זונה הכי גדול בעיר. הקור זה עניין לא פתור)

לקרוא את ההמשך »

דמדומים, אשליה / איתן ויתקון // קו פרשת המים 12

1 בינואר, 2015

 

לקרוא את ההמשך »




מפה אינטראקטיבית