על מסעות ויומנים: פרולוג

17 במאי, 2015

 

טיול באלפים. כן, עם נעלי הליכה והכל

אם מתמזל מזלי, מגיע הרגע הזה בשנה שבו כבר אני יודעת משהו על החופשה שתהיה, ויכולה להתחיל לתכנן אותה, לאסוף לקראתה רצונות, רעיונות, כתובות, חומרים. ובאותו הרגע ממש אני נזכרת, שמה לי העבודה הזרה הזאת, כשבעצם טרם הצלחתי לאסוף לכדי אלבום את זכרונות הטיול של הקיץ שעבר.

לקרוא את ההמשך »

אינן בנות / אחת שיודעת

10 במאי, 2015

יש אמיתות, שמרגע שנגלו לעיניך, כבר אי אפשר להכחיש. כשאני קוראת עיתון, אני כבר לא מצליחה שלא לראות שכולו עוסק כמעט אך ורק בגברים. בפוליטיקה – גברים, בתחום הבטחון – גברים-גברים ובמדורי הפלילים – גברים בתפקידי השוטרים וגברים בתפקידי הגנבים.

משלחת חיפוש, שתתחקה אחר עקבותיהן של נשים בעיתונים, תוכל למצוא כמה מהן במדורי הכלכלה, מעטות אך בכירות, מזדהרות על הרקע הגברי השליט. רק במדורי התרבות נשים משתלבות כאחת האדם, כיוצרות, אוצרות ומבקרות (אם כי בכל התחומים, גם בתחומי התרבות והאקדמיה, נשים זוכות ב-10 אחוזים מהפרסים).

לקרוא את ההמשך »

טארטין, רוזלין ודלפין בפריז האחרת / שירה פנקס

15 בפברואר, 2015

 

וכל היופי עשה איתי אהבה. צבעונים, צילומים: שירה פנקס

חופשה בפריז, פברואר 2015. חצי מהזמן גרתי בפריז הקלאסית, באחד מרחובותיה הנחשיים, מסתלסלים תחת הפנתיאון, יושב כפטמה מכובדת על גבעת ז'אנבייב הקדושה. לצד אוניברסיטאות, גנים, חנויות ספרים ופרחים הלכתי כמקומית ונתתי לכולם. לזרי צבעונים שפיתו אותי, למגפיים שלחשו לי לבוא אל תוכם, למכנסי הסקיני שנצמדו אל התעגלות שוקיי, תחילת ירכיי, לעליוניות קשמיר מתקמרות כקטיפה, לסן שחציתי והיללתי את זרימתה, קימוריה, וכל היופי עשה איתי אהבה עד שעברתי אל חציה האחר של העיר, אל המקום בו הדימוי הפריזאי מתחיל להתפורר, בזהויות שונות שמפוררות את לב הקרואסון הטהור ומסמיכות את נוזל המציאות. המדרכות נעצרות. החנויות משתנות. השפות מתערבבות. מול בית הכנסת ברחוב דה לה רוקט עומדים שני חיילים חמושים. במלחמת עזה האחרונה עמדו, רצו, הרביצו, זרקו, מפגינים פרו-פלסטינאים, קבוצות פרו-ציוניות ויחידות מיוחדות של המשטרה.

לקרוא את ההמשך »

J'y Suis; סיפור זמני

11 בינואר, 2015

 

בלילה שוב חלמתי הגירה. שוב אני מנסה לשכור דירה במקום יפה ולא מובן, לא יודעת אם בעלת הדירה בעדי או נגדי, לא יודעת אם הדירה יקרה ואם יש לנו כסף לעמוד בה. רגע לפני שהתקבלה ההחלטה, רגע לפי שחתמתי על חוזה בשפה לא ידועה, התעוררתי, דקה לפני השעון, עם בהונות כחולות מקור, כמעט שחורות (אתם עדים, אמרתי לו: אצלי לא בודקים סימני חיים לפי כפות הרגליים), וסירוב עמוק לקום מהמיטה. הקור, אחד המחירים הכבדים ביותר על החיים בצרפת, הכה בנו השבוע מתחת לחגורה, מתחת לפוך הלא מספיק כבד והמזגן, שיודע לחמם יופי – בקיץ, כי בחורף, כשרטוב, הוא מקצר.

כאן קפוא ופריז בוערת. העולם מתהפך, ורק פריז בשלה, מאייקנת את כל מה שקורה בה.

לקרוא את ההמשך »




מפה אינטראקטיבית