FoMO, FoFoMO, CoFoMO: לונדון 2017

29 באפריל, 2017
הנוף בהשתקפות הזגוגיות בקומה העליונה של הטייט מודרן החדש

הנוף בהשתקפות הזגוגיות בקומה העליונה של הטייט מודרן החדש

ללונדון נסעתי חולה ב-FoFoMO.

FOMO כבר כולם מכירים: הפחד להחמיץ, Fear of Missing Out. הרי לונדון גם ענקית וגם עשירה וגם תוססת, ולא רק שאנחנו ארבעה אלא גם אחת מאיתנו היא בעלת תיאבון בלתי ניתן לסיפוק בעיקר כשהיא מגיעה לעיר גדולה חדשה-ישנה. אז הצטיידתי מראש ב-Fear of Fear of Missing Out.

לקרוא את ההמשך »

געגוע לגעגוע

1 באפריל, 2017

 

אוטופיה. איור: יזהר כהן

אוטופיה. איור: יזהר כהן

לפריז התגעגעתי עוד כשחייתי בה. יש דברים כאלה, כמו סוכריית הקרמל מנגו פסיפלורה של ז'אק ז'נאן. כשהיא נמסה בפה, אפשר לטעום בו זמנית אותה, ואת העדרה.

פריז עוטפת, מלטפת את כל החושים, אבל לתפוס אותה אפשר רק כמו שתופסים בועת סבון. חבל אפילו לנסות. אולי בגלל זה, זאת העיר שבה בכל פינה אנשים כותבים. עוד לפני שהם מצלמים, יושבים ומתעדים בכתב יד צפוף במחברות נייר, מנסים ללכוד פרפרים במעופם.

אחרי שלוש שנים בפריז, כשעמדנו לחזור לישראל, סיפרנו למלצרית בקפה השכונתי, לשכנים ברובע ה-12, למורות בבית הספר. התשובה של כולם היתה אחידה ומשונה: C’est un choix, הם אמרו כולם. זאת בחירה.

לקרוא את ההמשך »

הפער / שפץ נא 8 // מיטל שרון

31 בדצמבר, 2016

 

פריז, בית, הפנים החוצה, עכשיו לפני שבע שנים בערך צילום: כ.ר

פריז, בית, הפנים החוצה, עכשיו לפני שבע שנים בערך                                                                 צילום: כ.ר

1
לפני שגרתי באירופה, תהיתי כמה זמן לוקח להתרגל לכל היופי הזה מסביב. זו לא סתם מליצה. בערים אירופאיות יש בניינים בני מאות שנים, ארמונות, קתדרלות, גנים – המוני מבנים ועיצובים שכל תכליתם הוא לשמח את העין וכך גם את הלב. אבל השגרה חזקה יותר מכל אדריכל, והייתי בטוחה שגם אם מדובר בפלא עולם, ברגע שאתה עובר לידו כל יום בדרך לעבודה, אתה שבע ממנו, כי שום דבר בן מאות שנים לא יכול להיות רלוונטי יותר לחיי היומיום שלך מאשר המייל המעצבן הזה שקיבלת ממש שנייה לפני שכיבית את המחשב. ואיזה מין דבר זה, להיות שבע ממשהו שטובי הגאונים וטובי החרוצים עמלו קשה כדי להעמיד בפניך? איזה מין דבר זה שעינך הופכת גסה ביופי?

לקרוא את ההמשך »

בתים שעוזבים, בתים שנשארים / שפץ נא 7 // תמי בצלאלי

30 בדצמבר, 2016

 

בצלאלי 1

לקרוא את ההמשך »

עניין של פועל בניין / שפץ נא 6 // פהד חלבי

29 בדצמבר, 2016

 

פהד 1

פהד 1

לקרוא את ההמשך »

אל אל הפועל / שפץ נא 5 // כנרת רוזנבלום

28 בדצמבר, 2016

 

img_1583b

לקרוא את ההמשך »

על מה אני מדברת כשאני מדברת על גג דולף? / שפץ נא 4 // ארנה קזין

27 בדצמבר, 2016

 

גג פלסטיק סדוק פלוס פוליגג

גג פלסטיק מוטלא, מאוחה בפוליגג (למצולם אין קשר לטקסט. אבל הגשם האחרון הראה שהוא עדיין סדוק)

לכאורה, אני מדברת על גג מסוים ברחוב הקישון בפלורנטין. גג של דירה בדמי מפתח, שהיתה בחזקתי במשך כ-15 שנים. שני חללים גדולים, מרצפות קרמיקה חומות. חלונות רחבים, תקרות גבוהות. הרבה אבק ופיח של נגריות, של רחובות ללא עצים, של שכונה בבנייה מתמדת ופקקי תנועה עצבניים.

דירה שבה הייתי עוברת עם מטלית ומטאטאת. עוברת עם מטלית ומטאטאת. כל העת. ויושבת ועובדת ליד שולחן עבודה גדול מעץ במרכז החלל שהוא גם מטבח. ושומעת את קולות התקתוק מהבניינים הסמוכים, ובכל פעם בטוחה שאלה שכניי הסופרים, שעמלים על מכונות הכתיבה שלהם, ואני קצת מקנאה בהם, כמה הם כותבים מהר ובהתמדה. ובכל פעם עוברים כמה רגעים לפני שאני נזכרת שאלה תקתוקי מכונות התפירה מהמתפרות הסמוכות, וזה מרגיע אותי לרגע, ואני מביטה סביב, ומחבבת בסך הכל את הבית שלי – הוא קטן ומרווח, וכרגע ניקיתי אותו, והוא שטוף באור חמים.

לקרוא את ההמשך »

בית בשבע מערכות / שפץ נא 3 // עמית כנעני

26 בדצמבר, 2016

 

פרק ראשון ובו

היה היה                                                                                                       צילומים: עמית כנעני

פרק ראשון ובו יסופר: בית

בית הוא המקום שבו דבקים הזכרונות והופכים לממשות, המקום שאליו תשאף לחזור כשקשה. לפחות ככה זה אמור להיות.

הסיפור הזה מתחיל לפני הרבה שנים, בבית שהיה שייך לסבתא של יוסי. היינו נשואים, ובהריון, והבית היה מבוך פולני עתיק של מסדרונות צפופים, גומחות שברי היה לך שתמצא בהן קריסטל משתקף במראה זעירה, ספרי קודש, טפטים מתקלפים בצבעי זוועה ואמבטיה בצבעי גועל. עד שהגעתי, יוסי היה ישן בסלון בגלל שחדר השינה היה עדיין כולו סבתא.

השיפוץ ההוא היה שיפוץ של תקווה, בניית בית לנו ולילדים שיבואו, בית לספרים של שנינו (ולספרי הקודש), וכשסיימנו אותו ישבנו ביחד בסלון הבהיר שבו לא הייתה אף גומחה וציפינו לילדה שתבוא. כשהבאנו את תמר הביתה בפעם הראשונה הנחתי אותה על הספה ונשבעתי לה שיהיה לה בית.

לקרוא את ההמשך »

החיים בהווה הארעי / שפץ נא 2 // רונית כפיר

25 בדצמבר, 2016

 

הרצפה, כולל הפוגות ברצפה, המרחבים שקשה למלא, הקיר הירוק, צילומים: טל סיון-צפורין

הרצפה, כולל הפוגות ברצפה, המרחבים שקשה למלא, הקיר הירוק, והטפט שבכל זאת ולמרות           צילומים: טל סיון-צפורין

המעבר ממרכז תל אביב ליישוב מוקף יער ושדות, מדירה לבית פרטי, מ-90 מ"ר ל-240, הפך אותנו גם מבעלי בית לשוכרים.

הדירה שלנו בתל אביב היתה הפרויקט הכמעט ראשון שלי בעיצוב פנים. והיא היתה שלי כל כולה. עיצבתי בה כל מעבר ופינה, כל מפסק ומגירה, כך שתתאים לצרכים ולטעם שלנו. במשך שנים, כל כניסה לבית היתה גל של התרגשות מאוהבת, במיוחד אחרי היעדרות של יותר מיומיים. הבית הזה מילא אותי שמחה, גאווה ואהבה.

כשהתחלנו לחפש בתים מחוץ לעיר, מתוך הסכמה להרפתקה שאולי בכלל לא תתממש, חיפשתי בית שאוכל להרגיש בו טוב גם בלי לשנות את כולו.

כשפתחנו את השער לחצר שלנו, נגלה מולי חלום שאפילו לא ידעתי שיש לי ("אין גבול לכמות האנשים שאפשר לארח כאן!" היתה המחשבה הראשונה שיצאה מראשי אל פי). רק נכנסת לראות אם זה נורמלי מבפנים, אמרתי. ואכן, התכנון הבסיסי של הבית היה מוצלח, ולעומת זוועות אייטיז אחרות בהן ביקרנו ביישוב בשבועות הקודמים, הבית גם היה כמעט טאבולה ראסה: גוונים נייטרליים של רצפה, חלונות, ארונות וקרמיקות – כל מה שאי אפשר לשנות בבית שכור. ההחלטה התקבלה באותו הבוקר.

התלבשתי על הבית, התחלתי צובעת בו קירות, מחליפה גופי תאורה וקונה עוד ועוד שטיחים שיכסו את הרצפה והתחלתי להכיר את התסכולים של חיים בבית שכור.

לקרוא את ההמשך »

פרויקט חג המולד 2016 / שפץ נא // כנרת רוזנבלום

24 בדצמבר, 2016

 

מקדחים, אשוחים, מטוטלות: אף על פי כן נוע אנוע

מקדחים, אשוחים, מטוטלות: אף על פי כן נוע אנוע

את הסיפור הזה אפשר היה להתחיל ולגמור בשני אריחי קרמיקה. ובזריקת טטנוס אחת קטנה.

או שאפשר להעביר קו בין כל עבודות השיפוצים שאליהן נקלעתי בשנים האחרונות:

לקרוא את ההמשך »