14 בפברואר, 2010
ערימות מונומנטליות / בולטנסקי בגראנד פאלה
10 בפברואר, 2010
רסטות. עשר בבוקר, שני מבקרים משקיפים על הערימה של בולטנסקי
ראשית, צריך להזהיר מפני ספוילר. אם אתם מתכוונים לבקר בעצמכם במיצב של כריסטיאן בולטנסקי בגראנד פאלה אל תמשיכו לקרוא.
אני רצינית: אם ייצא לכם להיות בפריז עד ה-21 לפברואר, תקפצו לגראנד פאלה, אבל אז אל תביטו גם בתמונות, אל תלחצו על "לקרוא את ההמשך", פשוט תגללו למטה, יש טור נחמד על אוכל טוב ועל הדרכים הצרפתיות להימנע ממנו.
פשוט לא. לא פשוט / מפריזה
9 בפברואר, 2010
קפה וקרואסון וטרטן ומיץ תפוזים. בוקר על השולחן היחיד שתפס שמש בכיכר
השבוע נפל דבר: שבעתי. אכלתי עם חבר לעבודה בקיטשן גלרי בי, מסעדה חדשה ואופנתית בגדה השמאלית. הקגב, כפי שהיא מכונה לפי ראשי התיבות של שמה, היא אחותה הקטנה והמצליחה של זה קיטשן גלרי המפורסמת. גם במסעדת האחות האוכל היה עדין מסקרן ומצוין, משלב, כמקובל בימינו, את קפדנות הבישול הצרפתי המדויק עם התיבול האסייאתי ותוצרת השוק היומית. הראשונות היו מפלרטטות ומקסימות, העיקריות, כדרכן, היו בסדר, ומרק השוקולד הלבן בוואסאבי עם נשיקות מרנג קטנות, היה סיום מוחץ לארוחה. היה אופנתי, היה עדכני, היה ממש טעים. וממש מספיק.
החדשות המקומיות / דירות להחלפה, שמרטפיות ולוח אחד
7 בפברואר, 2010
homeless, sans abri, SDF. זה בשביל יונתן, שאמר לי: תמונות כאלה תשימי באתר
כמה פניות שהצטברו על שולחני העמוס, למקומיים ולמקומיים במקומות אחרים.
קהילה: נועה פרחי, עולה חדשה יחסית לעיר הגדולה ומנוסה במגורים במרחקים, פתחה קבוצה לישראלים בפריז, שבאמצעותה יהיה אפשר לחפש עבודה, דיור, למצוא אנשי מקצוע דוברי עברית, לעדכן וליזום פעילויות חברתיות ותרבותיות. להצטרפות, כאן:
אני והחבר'ה / מפריזה בין ה-vous ובין ה-tu
3 בפברואר, 2010
מה זה הדבר הזה? מתוך מיצב בגלריה בגדה השמאלית
בעיות בדיקדוק הן לגמרי פאסה קומפוזה. הקושי האמיתי הוא להחליט בין גוף שני רבים המכבד והמרוחק ובין גוף שני יחיד, העממיקו, בין "הירצה מכובדי לשתות קפה?", לבין "רוצה קפה, אחי?". מאדאם רוזנבלום מתלבטת
סילחו לי על הצרפתית, אבל לכי תכתבי על סוגיית הפניה ברבים, כשאין שום דרך בעולם לתעתק את שם הפועל vousvoyer לעברית.
תנאי ידוע מראש בחיים בצרפת, היה שחלק מהמפגשים שלנו יתנהלו בגוף שני רבים, אותו vous מפורסם, גם כשהאדם שממולנו יהיה באופן ברור אחד ויחיד. השאלה למי פונים איך היא היסוס זעיר וקבוע, שמרים את ראשו לפני תחילתה של כל שיחה.
הו-הא מה קרה, גאנה אכלה אותה / קטנה פריזאית
1 בפברואר, 2010
צבעי העונה: אדום, לבן, שחור. עם נשר. מכונית בחגיגות הניצחון בשאנז אליזה
(לא כל תמונה שווה אלף מילים. לא אם המצטלמים מקפידים לדהור מול המצלמה. כנראה שנצטרך להוסיף לדימויים המטושטשים כמה מילות הסבר, בכל זאת).
כבר בדרך לקולנוע ראיתי ארבע משאיות משטרתיות חונות בשורה באחד הרחובות שנשפכים לשאנז אליזה. היו גם שוטרים משועממים שעצרו מכוניות קטנות שלא נשפו את אוויר האגזוזים שלהם במועד, אבל חשבתי שאולי ככה זה בשאנז אליזה, ליתר בטחון.
הסרט "זה מסובך" היה בדיוק כמו שרצינו שיהיה: מצחיק, פוטוגני לתפארת ובעיקר מעורר תקווה. הגיבורים היו מלאי פגמים חינניים והסטיילינג, כפי שהוזהרתי מראש, היה מושלם ואף פדגוגי: כזאת ראה ויישם. על השניה הראשונה מריל הכריחה אותי למחות דמעה בחשיכה, אחריה, צחקנו המון ואפילו הזלנו (מה אני מדברת בשמו, אני הזלתי) עוד כמה, ואפילו הרהבנו עוז ותפסנו את המתרגם לצרפתית נוטל לעצמו חירות אמנותית משעשעת. אז מה עוד אפשר לבקש מערב חורפי ומהנה שכזה.
לקנות או לא לקנות: Artcurial, בית לממכר אמנות
26 בינואר, 2010
מתכתב יפה עם גוצ'י שמעבר לכביש. Artcurial
על אף חיבתי לאמנות מודרנית ולמרות העדרה הבולט בפריז, תמיד חלפתי על פני Artcurial, בית המכירות הפומביות שנמצא בפינה אסטרטגית במיוחד בתחילת השאנז אליזה, ומעולם לא נכנסתי. את החצר שלה צילמתי פעמים רבות: בכל עת אפשר למצוא שם איזו יצירת אמנות מודרנית ואסתטית להפליא, כזאת שמתחשק לשמור במצלמה.
המיקום המושלם של בית המכירות, על הרונד פואה, פינת השאנז אליזה ואוונו מונטאן השוות עד כאב (מי יתנני מעיל אחד, לא כבד מדי של מארני), במקום שבו גנני העיריה מחליפים כל חודש את הפרחים, או הכרובים, או הקישוטים שנבחרו לככב בערוגות המצולמות ביותר בעיר, במקום שבו, תרצו או לא תרצו, פועם עדיין אחד הלבבות, הקפיטליסטי אמנם, של העיר. גם אנחנו, שגרים כאן, מגלים בכל פעם מחדש, כמה לבקר בשאנז אליזה, יהיה התירוץ אשר יהיה, נותן לנו להרגיש לשעה וחצי כמו תיירים. וסביב השנה החדשה, עוד יותר מתמיד.
שנה טובה, בריאות טובה, מיטב האיחולים
8 בינואר, 2010
שתיפתח עליי, שתיפתח. תיקרת הזכוכית הצבעונית של הבראסרי בפרנטמפ
הצרפתית השגורה מזכירה לי תסכיתי רדיו ישנים. "נראה לי", למשל, מיתרגם כאן ל"יש לי הרושם". גם בפי ילדים קטנים. "אני מתארת לעצמי" הוא "אני מדמיינת" רב האפשרויות. וגם ברכות השנה החדשה נשמעות בדיוק כמו הגלויות הישראליות של פעם, שופרים ונצנצים מודבקים: בריאות טובה, מיטב האיחולים.
זה חינוך / עתר יובל
6 בינואר, 2010
מצא את ההבדל בין ילדים רגילים והילדים של אורלי איורים: עתר יובל
ילדים שהוריהם טסים להם לחו"ל, מכינים, במקרה הטוב, מכתב למטוס, שמאחוריו מודבקת במקריות מעושה טבלת להמרת מידות ומשקלות. כבר פגשתי אמא אחת שהילדות שלה ציידו אותה בדפים שלמים מודפסים מהאתר של H&M. לא עתר יובל. כשאמא שלה, אורלי מזור-יובל, נסעה לפריז עם אחיה ואמה שלה, היא ציידה אותה ביומן מסע, שהיה גם אוסף תפזורות לשעות הפנאי, גם חוברת עבודה לחופש, ואם תשאלו אותי – גם סוג של מכתב אהבה.
פאריס בשנה שעברה / אורלי מזור-יובל
6 בינואר, 2010
עצי אשוח מנסים שלא למות מקור צילומים: אורלי מזור-יובל
פריז, יום ראשון, 20 בדצמבר, שבע בבוקר. חושך מוחלט. קור כלבים. בעלת הבית תפתח לנו רק בשמונה.
