זכות השיבה (סיפור אהבה) / גליה אלוני-דגן

עד גיל 17 לא היה לי מושג שאני קצת צרפתיה. אבא שלי, שנולד בפרובאנס, לא שש לשתף אותנו בזיכרונותיו כילד קטן בתקופת המלחמה. בעצם, רק לפני שנתיים הסכים לנסוע איתנו למחוזות ילדותו, הוביל את אחי ואותי בסמטאות, וסיפר לנו את הסיפור כולו, שבתחילתו נגר ותופרת, זוג פליטים יהודים מפולין, ובסופו קיבוץ, עיר, טכניון וחיל האוויר (וגם אזרחות אירופאית לכולנו. עמכם הסליחה). רק כשגדלתי, התחלתי לשאול. ורק כשהכרתי את בן הזוג שלי – גם הוא בן לאב צרפתי – הגעתי לפריז לראשונה. המטוס נחת, ועוד לפני שדרכתי על אדמת שארל דה גול, באופן מוזר ובלתי מוסבר, הרגשתי  לגמרי בבית. מאז, כבר

עוד!

פריז

תותי ושמפניה / רעות חפץ שוורץ

החיים לצד פרנקופיל מדופלם לימדו אותי לצרוך את העיר היפה בעולם בצניעות ובמתינות. פעם אחר פעם. כל פעם קצת. הפעם, הפרנקופיל הפתיע עם שני כרטיסים

עוד!

עולם

ברלין: הבונקר

חגורת הבטון של אוסף בורוס הדוקה. בהחלט הדוקה. אוסף האמנות העדכני והתוסס ביותר בברלין חבוי מאחורי קירות בטון בגובה 18 מטר שעוביים מגיע לשלושה מטרים. החלונות,

עוד!

סלון

מישהו מטפל בך / כנרת רוזנבלום

  בבואי לבית מלון אני מיד ממששת את הסדינים (ויבורך העולם הגלובלי שבו אנחנו חיים – כבר משיגה אותם לעצמי). לעתים רחוקות אני גם מתפעלת

עוד!

מלון

ברלין: הבונקר

חגורת הבטון של אוסף בורוס הדוקה. בהחלט הדוקה. אוסף האמנות העדכני והתוסס ביותר בברלין חבוי מאחורי קירות בטון בגובה 18 מטר שעוביים מגיע לשלושה מטרים. החלונות,

עוד!
סגירת תפריט