הרי הריח הזה באוויר, של פריחה וטריות ומזג האוויר שעוד רגע מתהפך, מכה פעמיים. פעם בראש השנה ובפעם בפסח.
אמנם לא הספקתי את כל הפרויקטים השאפתניים שתכננתי לבית ולי לקראת פסח (לו רק הייתי מצליחה להידבק בקדחת ניקיונות אמיתית), וטרם רכשתי לי נעליים חדשות לחג, אבל בשעה אחת פנויה פתחתי ל"פריזאית" סניף בפייסבוק. אח, הקלות המענגת שבה אפשר לשפוך לעמוד אחד את כל המידע שעובר לי בין העיניים לראש על מה שקורה בפריז עכשיו. וכל כך הרבה דברים קורים בפריז עכשיו. הבטחתי, ואני מבטיחה להשתדל לקיים, שהקלות הזאת לא תמיר את דתי מהכתיבה כאן לעדכון שם. עמוד הפייסבוק אמור להשלים את "פריזאית" האתר, ולאפשר – גם לכם, אגב, אתם מוזמנים – לשאול, לשתף בתגליות, להזמין לפתיחות ולחפש בייביסיטריות והחלפת דירות, או להמליץ על מלונות.
21 מעלות. מי היה מאמין. כשיושבים לאכול ארוחת בוקר, עניין של הזווית בין היושבים ובין החלון, השמש מבחוץ שולחת קרני אור מסנוורות. מה זה?
בדרך כלל זזים כאן לאט בשבתות, אבל הפעם רק תשע בבוקר ואנחנו כבר מפרקות ארגז של בגדי קיץ, בודקות מה מתאים למי. שמלות הכותנה שהגיעו לה עד הקרסוליים יגיעו השנה עד מתחת לברך. השמלות שהגיעו לה עד לברך, ישמשו אותה השנה כחולצות ארוכות, או יועברו אחר כבוד לאחותה הקטנה. אחרי מדידות ופשיטות נערמות שלוש גבעות: לגדולה, לקטנה ולהעברה לזוכה המאושרת. שלושתן, חוץ משמלות שנשלפו במיוחד לבוקר זה, חוזרות בסופו של דבר לארגז, עד לביקור בישראל. מעט ימים בפריז חמים דיים בשביל גופיות, וממילא נראה שרוב הגרדרובה שלהן מאיימת על הסדר הטוב של בגדי הילדות כאן.
כשאנחנו סוף סוף יוצאים, כל אחת ושמלתה המתנפנפת, חוץ ממנו שהסתפק בטי שירט, הרחוב נראה כאילו מישהו פרץ את הקופסה שנעלה בתוכה להקה אדירה של פרפרים נדירים.
כל כך הרבה דברים עוד יש לנו ללמוד מחברינו, נועה ויזהר. אחד מהם, בלי ספק, הוא ההקפדה על שזירת הנסיעות בחיים, או אולי, ליתר דיוק, שזירת החיים בנסיעות. לשם כך, כמו רבים אחרים בפריז, הם משכירים את ביתם בתקופות ההעדרות שלהם.
גלובליזציה גלובליזציה, אבל חופשות הפסח של פריז ותל אביב עדיין לא מתואמות היטב. מי שיש לו את הפרווילגיה לבחור לעצמו את תאריכי החופשה שלו, ובמקרה הוא גם מצויד בדירה במרכז תל אביב, מוזמן לבחון את האפשרות להחליף דירות עם אלינוער ובתה. דירתן נמצאת ברובע ה-20, בין פארק בוט שומונט ופארק דה בלוויל.
פריזאית אמיתית לא מגלה את המשקל שלה, לא משתפת במחיר המגפיים שלה ובוודאי שלא חושפת את הטעויות שלה בצרפתית. ולכן לא אגלה לכם שהשנה חזרתי ללמוד צרפתית. פעם בשבוע, אני וקשיי הסובז'ונקטיף שלי, יימ"ש, ועוד עשרה תלמידים אחרים. אלא מה, או אממה, או או לה לה, הפעם בשבוע הזאת היתה באמבטיה. או בל'אמבטיה.
הל'אמבטיה היא מסוג המקומות שנולדו כבר כמוסד ולא רק משום שבכיתת הלימוד יש אמבטיה של ממש. במקרה המסויים הזה, האמבטיה היא מוסד אנטי ממסדי וחתרני להתפרע ובה בעת ידוע בחוגים הנכונים בעיר וסובל ממנות עודפות של מקצועיות וטוב טעם. כזו היא האמבטיה: רבת מעלות ופירכות, ואת האשמה יש לתלות במלך האמבטיה.
הפינטרסט שלי. הלוואי שחלקים אחרים בבית היה קל כל כך לסדר
האשימו אותי לא אחת על שאני רואה את פריז במבט מצועף ואי לכך ובהתאם לזאת, אני מעלימה עין מכל פגמיה, מכל אנטיפתיה, מכל ערביה. במקום להביא שלל מובאות וציטוטים והוכחות על שעיני לא טחו מראות את שנאת הזרים, את אטימות הבירוקרטיה, את יוקר המחייה ואת העובדה המכאיבה שכל זה הוא לא באמת שלי – אני מודה ומתוודה: אני באה מאהבה, ומוכנה לספוג את עלויות העיוורון המתלווה לה. ראיה סלקטיבית היא תכונה הישרדותית, ואם כבר – אז צר לי שראייתי איננה סלקטיבית דיה.
חצי אייפל, כביש מסוכן לחצייה, גשר פלדה ופנסי רחוב מושלמים
כשכתבתי לחברתי סמדר שפריז הולכת ומתרחקת ממני, היא חשבה שטוב שכך, שאולי עכשיו היא תראה לי פחות זוהרת ויותר אמיתית. ביום שפריז תראה לי אמיתית, עניתי לה, היא תמעל בתפקידה.
לא, לא גמרתי להתגעגע לפריז. אם תכריחו אותי, אני מוכנה להודות שהגעגועים הפכו כלליים יותר: אני כבר פחות מתגעגעת לפריז, אלא יותר לחיים במקום אחר. והשנה, אני מודה, מעסיקות אותי שאלות אחרות. עכשיו, אולי יותר מתמיד, אני עסוקה בקשר שבין הכתיבה לעבודה.
קנו לעצמכם מתנה לחג / "פריזאית", חידושים והמצאות
