בגיל 13 היה לי דחף מוזר לעמוד באמצע השאנז-אליזה ולצלם את שער הניצחון. התמונה הזאת נשרפה, אבל הניצחון ישנו. בימים אלה אני סוגר 3 שנים מאז שחזרתי לישראל ויותר מ-4 מאז שעזבתי את פריז. תל אביב יפו היא ביתי, אבל פריז היא עיר הולדתי המאומצת. אני גם יותר משנתיים בטיפול פסיכולוגי. יש דבר כזה עיר הולדתי המאומצת. אני מאמין שתמיד תהיה לנו פריז משום שהיא באמת תמיד שם. לא מזמן כתבתי למרצה שלי באוניברסיטה, מקום שקיללתי כל דקה שהייתי בו, שהייתי שמח לראיין אותה לפודקסט שאני מגיש בגלי צה״ל (שבו אירחתי פאקינג עוד סטודנט שלה) והיא ענתה לי שהלו״ז שלה