יפה לראות איך למסורות העתיקות יש תפקיד משמעותי. איך לא סתם כשהטמפרטורות יורדות אל מתחת לסף הסבל, איך כשהשמיים אפורים ושעות האור מעטות, דווקא אז פתאום נמלאים הרחובות באורות וסרטים וצבעים ונצנצים. שיטת המקל והגזר נוסח אירופה.
קר כאן. קר. היה לנו שבוע של טמפרטורות קרובות לאפס, לפחות מצדו העליון. גם בשלוש מעלות, זה נראה כאילו אפשרי להסתובב בחוץ, אתה מתחבא היטב בתוך מעילים, כפפות וכובעים, והצעיפים כאן נקשרים בכזאת תקיפות סביב הצווארים, עד האזניים והאף, כאילו זאת התחמושת הכי טובה נגד הקור, כאילו היו הצעיפים שן שום נגד הערפד המאיים ובא.
אפילו ירד כאן שלג, לא חיזיון נפוץ בפריז. בפעם הראשונה הוא היה דקיק, כמו פתיתי קלקר שנעלמים מיד במגעם עם האדמה, בפעם השניה הוא כבר הצטבר על המכוניות, אפשר היה לאסוף אותו ביד ולטעום (לא רע בכלל) ולקח לו שעה להימוג. מעניין אם יזדמן לנו השנה גם שלג אמיתי, כזה שנשאר, שאפשר לדשדש בו ולהכין ממנו כדורים (משפחות עם ילדים יכולות כבר להזמין כרטיסים לסטאד דה פראנס, שיתמלא שלג ומשחקיו לכבוד החג). רק שייעלם דקה לפני שיספוג לתוכו את פיח העיר.
וכדי שתושבי העיר לא ייכנסו לדיכאון עמוק, וכדי לתת סיבות טובות לצאת החוצה (וכן, להמשיך לצרוך ביתר שאת, כל דבר אחר שהוא לא רק שוקו חם), במין אינסטינקט אנושי קדום וחכם, העיר נעשית יפהפיה, עוד יותר מתמיד, למרות האפור שנכפה עליה. והיא משתדלת להעשות חיה, ולהתמלא באירועים לכבוד השנה החדשה, למרות שהאמת האמת, היא, שהמקומיים חוגגים אותו בעיקר בבית פנימה. זה רק התחיל, אבל זה צובר תאוצה. החנויות מתקשטות בשלל אורות, הילדים כבר מכינים קישוטים לעץ חג המולד, מבלי שיסבירו להם מי בדיוק נולד ומה הסיפור שלו (חילוניות מערכת החינוך היא אחד העקרונות ששומרים עליהם באדיקות דתית ממש בשנים האחרונות), וכל הילדים מנסחים בלב או בעל פה רשימות של מתנות לפר נואל, הוא סנטה המקומי. וכן, המטרו כבר צפוף יותר, בגלל המעילים ובגלל שקיות הקניות הגדולות שכולם סוחבים איתם, מצטיידים לאירוע המשפחתי והמסחרי הגדול, טיפין טיפין, כל פעם קצת.
