במילים האלה תופסת הבת שלי את תשומת לבי. אחריהן באה, לעתים קרובות, תלונה, או פירוט של חלום שחלמה בלילה, או משהו שמעסיק אותה.
אז יש לי משהו חשוב להגיד. לא, זה לא נכון, יש לי המון דברים חשובים להגיד, שיטפון של חוויות, של תחושות, של מחשבות. אלו היו שבועיים מסחררים ועוצרי נשימה, ובו זמנית, רוב הזמן הייתי בהיפר ונטילציה.
ויש לי משהו חשוב לעשות. המון דברים חשובים לעשות. אבל אני לא רוצה לשכוח את הדברים החשובים שיש לי להגיד. אז אני אגיד קצת ואכתוב קצת, טיפין טיפין, ממילא אי אפשר להחזיק את התקופה הזאת בשום דרך שלא תזלוג לי. אז סלחו לי על האסוציאטיביות, אני לא רק קופצת מרעיון לרעיון אלא גם מדבר לדבר. אני גם מתלבשת ומתארגנת תוך כדי כתיבת הפוסט הזה, כי במקביל ליציאת הספר יש לי גם חיי משפחה ועבודה, ועוד מעט אחצה את הפקקים ואלך לפגישות הייעוץ שלי.
אתחיל מהסוף.
הפלא הזה קרה לא מעט בזכותם של מאות ואלפי הקוראים הקבועים של "פריזאית", ובזכותם של החברים והמשפחה שלי, שכמעט המתינו בשקי שינה ליד החנויות, כאילו היה זה "הארי פוטר" התשיעי שעומד להגיע, ולא "סיפור אהבות" הראשון שלי. מי שקנה, מי שקנתה שניים, מי שנכנס לחנויות ושאל "מתי כבר מגיע?", מי שמצא את הספר בחנויות במקום טוב או במיקום ככה ככה, וצילם ושלח לי את הספר שלי בין ספרים מעולים, בין ספריהם של סופרים שאני אוהבת ומעריכה, מי שקנה ומיד קרא, מי שקנה, פתח את הספר בעמודים הראשונים ומיד סגר והחליט לשמור לחופשת הקיץ, מי שקנה ודיווח לי תוך כדי הקריאה, מי שקראה ובכתה, מי שקראה וכתבה, מי שקראה וצילמה, מי שקנה ארבעה עשר ספרים וחילק לכל המשפחה לכבוד הקיץ (כן, כן, אתה יודע מי אתה), מי שדאג לשוחח עם מוכרת הספרים שלו והסב את תשומת ליבה לספר החדש הזה שיוצא, של ההיא שהשם שלה מוכר אבל היא לא בטוחה מאיפה, מי שהמליצה אפריורית על הספר, וכל מי שקונים את הספר, קוראים ושמחים בשמחתי העצומה עד מאוד.
יותר מכל בתקופה הזאת, הדהימה אותי המהירות שבה קורים דברים. המהירות שבה הספר נקנה, איך שהוא עוקף את חבריו לערימות שליד המיטה, הוא גם נקרא, על פי רוב, במהירות רבה. ויותר מכל – התגובות שאני מקבלת, כמה פעמים ביום, בכל דרכי התקשורת האפשריות. שערו בנפשכם: אדם, טוב, אשה, עוסקת בענייניה, ופתאום, כמו מישהו שמגיח מאחוריה, בשתי כפות ידיים חמימות מכסה את עיניה ושואל "נחשי מי", כך, מתוך הטלפון שלי, מתוך תיבת הדואר, מתוך עמוד הפייסבוק של הספר, קופצים עלי עדכונים, צילומים, תחושות, מחמאות, מחשבות אודות הספר. ככה, כמה פעמים ביום, אדם הולך לו ברחוב, ומישהו צועק לו מעבר לכביש: עמוד מאתיים, אני בשיא המתח. ומישהו אחר מלכסן אליו מבט ואומר לו: אתה חייב לי שלושה לילות בלי שינה. ולמייל שלי מגיעות שיחות של אנשים בינם לבין עצמם, בינם לבין בני זוגם, מחשבות בעקבות הספר, על חיים, על אהבה, על כתיבה, על אומץ, על פחדים, על ילדים, על סיינה ועל מגדלים, ואני לא רוצה לגלות על מה עוד, כי אמרו לי שזה ספר מותח. ובחיי, לא היה לי מושג.
חברה מוכשרת כתבה שהיא שמחה בשבילי ומקנאה בי. מכיוון שזאת חוויה שהיא חוץ גופית מבחינות רבות, כי בראש ובראשונה הספר הזה שהיה חלק ממני נפרד כבר והמשיך הלאה ועושה את דרכו בעולם, אז גם אני מקנאה למפרע בי של הימים הנדירים האלה. אבל יותר מהקנאה, וסופרים, כידוע, מוכרחים לדעת לקנא, אני מוקפת בשמחה.
והשמחה הזאת מרחיבה את הלב שלי לממדים מסוכנים. אני מותשת רק מהמאמץ להכיל את השמחה הזאת, עד כמה שזה נשמע משונה, טוב, ובגלל שאני חוגגת שוב ושוב את צאתו של הספר, ובגלל שקשה להרדם מרוב התרגשות. ומהשמחה הזאת, שתדעו, אני לוקחת גם הלוואות גישור על פני החרדות ועל פני האכזבות, שגם הן נקרות על דרכי בתקופה הזאת, מלאת התקוות והציפיות.
אז היה לי משהו חשוב לומר: אל תפסיקו.
ואפרופו חשוב לומר:
עמוד הפייסבוק של "סיפור אהבות": מוזמנים לעקוב אחרי עדכונים, לחלוק בו מחשבות, רשמים וצילומים אודות הספר. אם מתחשק לכם, קל מאוד להפיץ את העמוד, ו/או צילומים או סטטוסים מעניינים מתוכו, באמצעות כפתור ה-share.
"סיפור אהבות בעולם". הספר הזה הוא סיפור מסע, שמתרחש בין תל אביב לאיטליה, בין נתב"ג לפיומיצ'ינו, בין רומא לאורבייטו לסיינה. העותק הראשון של "סיפור אהבות" מצא עצמו למחרת לידתו בניו יורק, השני באיטליה והשלישי בצרפת, וברגע זה ממש מתרוצצים להם סיפורי אהבות בפריז, לונדון, איטליה, ברלין, תאילנד, קופנהגן, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס ובקרוב, לפי השמועות גם מדריד וברצלונה, שלא לדבר על מקומות אקזוטיים אחרים כמו יפו, רעננה, מעוז אביב, גבעת עדה, יערות הכרמל וחיפה, עיר עם עתיד. הספר שלי, אפרופו חוויה חוץ גופית, כבר נמצא במקומות שמעולם לא ביקרתי בהם, ואין בליבי עליו. כל מה שאני מבקשת זה שישלח לי תמונות מהטיולים שלו בעולם. אפשר דרך עמוד הפייסבוק, אפשר במייל ואפשר גם באינסטגרם, בתיוג #סיפוראהבות.
ואם יש עוד דברים שחשוב לכם לומר על הספר, ויש לכם איפה לומר את זה, כלומר אם במקרה תכתבו על הספר אצלכם באתר, בטור, בבלוג, אשמח מאוד שתקשרו לכאן או לעמוד הפייסבוק, כדי שאוכל לקרוא ולהתייחס.
