~ פרויקט מיוחד לחג המולד: חברי הכבוד של "פריזאית", חוזרים למקומות שאהבו בערים שעזבו ~
באימייל הראשון, לפני יותר מעשר שנים, הוא הציע לי מיץ פאפייה. לא הכרתי אותו עדיין כדי לדעת שהוא צוחק ותיארתי לעצמי שהוא מתכוון לעסקה השווה בעיר – נקניקיה על הגריל ומיץ פאפייה ב-Gray’s Papaya. הסניף בפינת רחוב שמונה והשדרה השישית, על שלטיו המתחלפים והמשעשעים, היה המקום הבטוח היחיד בסביבה לספק את הצורך בהוט דוג, מאכל שלמדנו להעריץ בסרטים על ניו יורק רק כדי לעבור לגור בעיר ולגלות שרוב הדוכנים מוכרים תחליף חמצמצץ ולא מספיק טעים. אחר כך בא דני מאייר ופתח את הסניף הראשון של Shake Shack ממש מתחת לבית שלנו במדיסון סקוור, עם נקניקיות חלומיות ומילקשייק שאנשים עומדים בתור שעות בשבילו, אבל את הטעם המתפצפץ של נקניקיה ניו יורקית בדולר וחצי, עמוסה בזכרונות על פירסט דייט שלא קרה בה, הם לא הצליחו לשחזר.
Gray's Papaya, 402 6th Avenue, on 8th Street
Shake Shack, Madison Park. 23rd Street and Broadway
כשהוא התחיל לחזר אחרי ברצינות הוא הלך למגנוליה.
רוב העולם עומד כאן בתור מסביב לבלוק כדי לקנות קאפקייקס, אבל הוא הלך על המיכל הלבן בו מתחבא העונג הגדול: בננה פודינג – משלוח ישיר באמצע הלילה למעבדה ב-NYU של קרם מתוק מנשוא בו טבולות חתיכות בננות ושברי עוגיות. ברור שהתאהבתי בו. שנים אחר כך יהפוך הסניף של מגנוליה באפטאון למקום הראשון והאחרון שאנחנו הולכים אליו בכל ביקור בעיר. מגיעים בטיסה 001 לפנות בוקר, אומרים שלום לטוני, הדורמן שעדיין מתגעגע אלינו, מניחים את המזוודות ונוסעים ישר למגנוליה. עם קאפקייק בכל יד (שוקולד לקטן, וניל לגדולה) אנחנו מתיישבים על המדרגות שמובילות לבניין המגורים ברחוב 68. הקטן קורא לזה stooping – יושבים על המדרגות ומחכים. ככה היינו מחכים כל בוקר לגן שייפתח, ככה אנחנו מחכים עכשיו ליום שיתחיל ולניו יורק שתחבק אותנו לתוכה.
Magnolia Bakery, 401 Bleecker Street
בחורף שבו התחתנו לא הפסקתי ללבוש לבן. את מגפי המארק ג'יקובס הלבנים קניתי אצל ג'פרי, כלבו שהוא כל כך יקר וכל כך מוגזם שאין ברירה אלא להעריץ אותו. הבחור היפה בכניסה באמת מחייך רק אליך, וקולקצית הנעליים של ג'ימי צ'ו, מנולו בלאניק, מיו מיו ופראדה עומדת למבחן והשוואה. אם מגיעים בתקופת המכירה הלוהטת עוברות כל הנעליים היוקרתיות למדפים מבולגנים לפי הגודל, ואתה יכול לאחוז וללהטט בזוג כריסטיאן לובוטין מבלי להרגיש שאף מוכרת נועצת בך עיניים סנוביות. בטיפול פסיכולוגי עתידי תוכל הגדולה להסביר את מקור השאיפה לשלמות (המגובה בטעם משובח בנעלי עקב) בגוצ'י הנוצצות בהן דידתה לשמחתן של שאר הקונות כשרק למדה ללכת.
Jeffery, 449 West 14th Street
התחתנו יום אחרי קריסטמס. חזרנו שזופים מירח הדבש בתאילנד לניו יורק קפואה ומקושטת. סירבתי להסיר את המגפיים הלבנים גם כשהשלג מחוץ לדירת הקרקע בשוק אריזת הבשר הלך ונערם. בחצות הסופה נרגעה ואנחנו יצאנו החוצה לעיר לבנה ושקטה. עוד יומיים יהפוך השלג לשלוליות עכורות אבל עד אז העיר חגיגית ורגועה, נקייה ולבנה כמו שמלת כלולות אוורירית. ספרנו עד שלוש לפני שקפצנו לאחור ונשכבנו על הגב על שכבת השלג העבה שפעם היתה הפארק מול הבית. בתנועות אחידות הנענו את הידיים למעלה ולמטה ליצירת שני מלאכי שלג מחוברים. קפואים ומושלגים רצנו מעבר לכביש אל ה-Corner Bistro. סוף כל סוף לא היה כאן תור. מחובקים, על ספסל עץ, עם שני המבורגרים, צ'יפס ובירה. כמה טוב להיות בבית.
Corner Bistro, 331 West 4th Street (corner of f 8th ave). http://cornerbistrony.com
מרגע שהיא יכלה לשבת לקחנו אותה ל-Books of Wonder. זו חנות ספרי ילדים מופלאה שכל ספר בה נבחר בקפידה, שהמוכרים בה מלאי תשוקה בנושא, ששעות הסיפור שלה משובבות נפש, שהיופי והנוסטלגיה מצטופפים על מדפיה. נוסטלגיה שהיא בעצם געגוע למקום שמעולם לא היינו בו, לספרים שמעולם לא קראנו. כי רק כאן, כששמעתי את ההורים מדקלמים את Good Night Moon (בעוד אני ממלמלת "איה פלוטו") הבנתי שלעולם לא נצליח להשתלב באמת. שלמרות העבודות המעולות והדירה המקסימה ושלל החברים המקומיים, ולמרות שלמדתי להכין רוטב קרנבריז מושלם לתרנגול ההודו ושיותר קל לי לדבר עם אנשים על אמנות באנגלית, אני עדיין נאלצת לשיר את האיטסי ביטסי ספיידר תוך כדי קריאה מספר. ולמרות, ואולי בגלל, אני תמיד חוזרת הנה. למצוא עוד ספר ילדים מושלם, להריח רק עוד רגע אחד את האמריקנה הניו יורקית שבחרתי להשאיר מאחור.
אבל האף מתבלבל, כי ה Cupcake Cafe שנטוע בחנות הספרים מנסה להטעות אותו. לא להתפתות, הן לא באמת טעימות כאן. כדי לספק את החיך אני חוצה את הכביש ל-City Bakery. הילדים מתלבטים בין עוגיות ואני הולכת על הדבר האמיתי – Pretzel Croissant – גדול מלוח ומעוך, כנראה המאפה האהוב עלי בעולם. שניים שהותכו להם יחדיו, שלם שגדול מסך חלקיו. קרואסון ובייגל, ין ויאנג, חמאה ושומשום, תל אביב וניו יורק. שילוב מנצח.
Books of Wonder, 18 West 18th Street
City Bakery, 3 West 18th Street
– ורדית גרוס היא מבקרת האמנות של "ידיעות אחרונות", אוצרת עצמאית, חובבת טכנולוגיה וסרבנית בלוגים.
– – –
פריזאית בעד זכות השיבה: אביגיל בורשטיין מתגעגעת לשלושת הרחובות שלה בפריז, סהר שלו לבועה הניו יורקית הפרטית שלו, עדי פורת לעוגות של שטוקהולם, הדס שיינפלד לרכבות של לונדון, תמר מושינסקי לאיש שמוכר לימונענע בשוק הכרמל, שרית הכט לגעיות הפרה המפתיעות של ציריך, אייל דה ליאו לאור האמסטרדמי ואייל גרוס למסיבות התה של בוסטון.
רוני
3 ינו 2011בכלל לא התגעגעתי לניו יורק, ופתאום אני כן.
גם אצלנו ספרות הילדים סיפקה רגע מכריע. לא יכולנו לתת להם לגדול בלי פלוטו וויהי ערב. זו נדמתה כילדות נטולת, סינטטית ועצובה.
והמגפיים שוס.
שרון
4 ינו 2011מקסים.
שרית
4 ינו 2011אוי איזה יופי. געגוע לעיר, לחורף ולתחושה הזאת שאין לה שם
מושיק
12 ינו 2011טקסט מקסים ורומנטי להסמיק.
צביה
23 אוג 2015קראתי במקרה שוב עכשו, כל כך מקסים. כותבת מדהים, מרתק ומרגש!