~ פרויקט מיוחד לחג המולד 2011: לחם, עבודה וכתיבה ~

0

טרוף טורף. מתוך "חנות קטנה ומטריפה"

0

הַמִּשְׂרָד מְחַכֶּה לִי. הַמִּשְׂרָד

פּוֹקֵחַ אֶת עַפְעַפַּי וְשָׂמֵחַ

לְגַלּוֹת שֶׁאֲנִי עֲדַיִן.

הַמִּשְׁרָד כּוֹסֵס אֶת צִפָּרְנַי

בְּתִקְוָה דְּרוּכָה שֶׁאֶתְאוֹשֵׁשׁ.

(המשך…)

~ פרויקט מיוחד לחג המולד 2011: לחם, עבודה וכתיבה ~

משתרגים. פסיפלורה צומחת על עץ אלמוני, בעורפו של בניין המטה של בנק הפועלים

לא מזמן התקשר אלי מנהל משאבי אנוש שלא הכרתי, ועוד לפני שסיפר על המנהל בחטיבה באחריותו שזקוק לייעוץ, הוא פתח ואמר שהוא אהב את הטורים שלי, אוהב את הבלוג, קרא אפילו את מדור ביקורת בתי הקפה ב"עכבר". התרגשתי, כי כיף לקבל מחמאות וגם טיפה נבהלתי, כי לרגע קצר שני העולמות שלי התנגשו. נפגשו, התכוונתי.

(המשך…)

~ פרויקט מיוחד לחג המולד 2011: לחם, עבודה וכתיבה ~

חלון. אפשרות של

את עומדת בפתח. רואה, כמו בכל בוקר, את השטיח מקיר לקיר, שמספר כתמי קפה מפוזרים עליו כמו איים בודדים, כאילו להזכיר לך מחדש בכל בוקר, שמישהו כבר היה פה לפנייך, היה מישהו שעבר את ערבות השטיח, מישהו חי, ככל הנראה, ובאופן כללי היו פה חיים קודמים, הרבה לפנייך, שהיה בהם קפה ונשפך, והמישהו אולי התרגז וקפא, היה צורך להסתיר, לכסות ולנקות, בלי שאפשר וכך נותר, כפי שנותרו עוד מאז הכיסא, המחשב, השולחן. מכל הזמנים את נכנסת אחת עכשיו לתוך השעות. ולעומק החדר.

אין לך חלון.

(המשך…)

מישהו אמר בן חור? עכשיו נסו לומר זאת במבטא צרפתי * צילומים: עדו למפרט

אם אתם קוראים את השורות האלה, מן הסתם אתם מתכננים טיול לפריז, או לחילופין מהרהרים על העיר בעודכם בוהים במחשב בבית, או טוב יותר – בעבודה. אם זאת לא תהיה הפעם הראשונה שלכם בפריז, ייתכן שיתחשק לכם לקחת פסק זמן קצר מהעיר ולטעום עוד משהו קטן שצרפת יכולה להציע.

הכוונה לטיול אגבי, שלא דורש כל תכנון מיוחד או הוצאה כספית חריגה. פשוט לעלות על רכבת ולצאת מהעיר ליעד שאינו רחוק יותר משעה וקצת מפריז, להתרחק קצת מהמוני התיירים בפריז לטובת, מה לעשות, המוני התיירים בכפר קטן וציורי. כי לרוע המזל, לא רק אתם שמעתם על ז'יברני של מונה, שארטר על הקתדרלה המרהיבה שלה, פונטנבלו או טור. אלא שההמונים צודקים, ועדיין יש קסם רב בכל אחד מן המקומות הללו, ובטיול שאינו נופל בתקופה עמוסה תמצאו את עצמכם נסחפים בקלות לתוך הקלישאות שהמקומות הללו יודעים כל כך טוב לספק.

(המשך…)

במבי לחג או עגל הזהב. געגועים עם אורות מנצנצים

אין כמו תקופת החגים להתענג בה על געגועים: געגועים לעץ אשוח ענק מול כנסיית נוטרדם, געגועים לחלונות המקושטים של גלרי לפאייט, געגועים לעבר שמעולם לא היה לנו, געגועים לעיר שהיתה שלנו ואיננה עוד.

במקום תלושים לחג, במקום מארז של קומקום חשמלי וצנצנת קפה נמס, במקום אייפד (גם אם הייתם מעדיפים, עמכם הסליחה), קבלו ערימה של געגועים. אבל מנומקים. ומפורטים. ובטכניקולור.

חברי הכבוד של "פריזאית" (הכבוד, כמובן, כולו שלי), הסכימו להגיש, כל אחד בתורו, את הגעגוע הפרטי שלו לעיר שהיתה פעם שלו, יחד עם רשימת המקומות אליהם הוא מוכרח לחזור רגע אחרי החתמת הדרכון. ניו יורק, לונדון, ציריך, שטוקהולם, אמסטרדם, פריז, כמובן, וגם תל אביב – כל אחת מהן היא האקסית המיתולוגית של מישהו, והוא יספר לכם למה בדיוק הוא מתגעגע בה.

עד כה, אביגיל בורשטיין מתגעגעת לשלושת הרחובות שלה בפריז, סהר שלו לבועה הניו יורקית הפרטית שלו, עדי פורת לעוגות של שטוקהולם, הדס שיינפלד לרכבות של לונדון, תמר מושינסקי לאיש שמוכר לימונענע בשוק הכרמל, שרית הכט לגעיות הפרה המפתיעות של ציריך, אייל דה ליאו לאור האמסטרדמי, ורדית גרוס להתאהבות בניו יורק, ואייל גרוס למסיבות התה של בוסטון.

אתם מוזמנים להדליק את האח, למזוג לעצמכם משהו טעים, ולפתוח מתנה-מתנה, געגוע-געגוע, משאלה-משאלה. מותר לקרוע את העטיפה, מותר לגזור וכדאי לשמור, וכל יום תהיה אחת חדשה.

(המשך…)

אבל היא נוסעת, הבייביסיטר. צריכים אחת חדשה

אבל לא שולחן במסעדה או כרטיסים לסרט או חברים. ולא ידענו לאן הולכים. אז עשינו מה שאנחנו כמעט תמיד עושים, ולקחנו מטרו לכיכר הבסטיליה. אם לרגע שכחנו שהעברנו את היום בשמירה על ילדות שובתות* , ההפגנה הגדולה והעצלה בכיכר הבסטיליה הזכירה לנו. (ואני מזכירה לכם, לכולנו: שביתות זה מעצבן, אבל ככה בדיוק נלחמים על הזכויות. עכשיו ממלאים כאן רחובות על הניסיון להעלאת גיל הפנסיה ל-61, לגברים. כשאני מספרת שעכשיו בישראל זה – כמה, 67? – הם מתעלפים).

כשיצאנו לכיכר הבסטיליה, בכל אופן, ההפגנה בבסטיליה כבר תש כוחה, כנראה, גם הואקאנס ממילא באופק, אף אחד כבר אין לו כוח לכלום.

ירדנו למארה. חנות חדשה ומוצלחת שלא ראיתי מעולם (זה בסדר, הוא פתוח רק כמה חודשים) אבל יותר מזה, ברחוב Villehardouin ראיתי איזה מעבר חסום למכוניות, שפעם כבר הסתקרנתי לעומתו אבל לא יכולתי באותו רגע לברר לאן הוא מוביל.

(המשך…)

Chateau des Arras. יין נחמד, יופי של כרם

מוכרחים להודות, גם בשנה שעברה היינו בדרך יין. אחרת, פרובנסלית דווקא, אבל דרך יין נודעת ומפורשת, מעוטרת בגפנים מכל עבריה, בשמיים תכולים רחבים ופתוחים ועם עננים צחורים, קלים וטעימים ובשלטים ארגמניים דקים שרומזים לך לבוא ולטעום ולשתות ורק אם תבחר בזה, אז גם לקנות, כמובן. חשבתי על נסיעה רומנטית בין יקבים, הכוללת כמובן התבסמות קבועה קלה עד בינונית, שיחות נפש אבל קודם כל מוזיקת דרכים משובחת. חשיפות ושתיקות ושירה עם הדיסק שבמערכת, מפגשים קצרים עם ייננים נחמדים, בוז משותף ושותק למי שינסו למכור לנו יין רע, פשוט כי הגענו כבר עד הלום. וגם מריבות קטנות של שיכורים קלים, ארוחות קלות על הדשא, התפייסויות טובות ומשביעות. התקרבות. וגילויים של יין יוצא דופן, במחיר טוב, יין שנשמר טוב לאורך שנים, כזה שיענג אותנו על זכר הטיול הזה עוד שנים אחר כך. "דרכים צדדיות" , הגרסה הזוגית הבשלה.

ועכשיו תוסיפו מאחורה שתי ילדות.

(המשך…)

רנו ישנה, חולצות פסים, כובעי קש וגג שמסרב להיסגר. ואקאנס

נדמה שלא רק כדור הארץ משתגע לנו (רוברט מקי, בסדנה שלו בפריז, אמר: נראה כאילו האדמה מושכת בכתפיה, מנסה להתנער מאיתנו), עכשיו זאת כל מערכת השמש. כי היום, המחזור השני ולא האחרון של מכונת הכביסה מסתחרר לו, וחברים גונבים לי את המילים מהפה כשהם מדווחים שזה בטח היה אחד הטיולים הטובים שבחייהם, והחברות שחופשות בישראל משדרות מסרים מאושרים ומפויחים מל"ג בעומר. וחשבתי שאולי מרקורי  סוף סוף הולך לקראתנו.

ואז נזכרתי שלפני שבועיים, כל האנשים המאושרים האלה חשבו שהם עומדים לאבד את כספם או חופשתם או שפיותם בהמתנה למטוס כלשהו שיבקיע את דרכו בענן האפר הוולקני, שחברה שלנו נותרה חסרת בית אחרי שהשכירה את ביתה לנופשים צרפתיים אבל לא הצליחה בעצמה להמריא לארץ הקודש האהובה עליה, ושאני לא הייתי בטוחה שהשוכרים היקרים שלנו יצליחו לעשות את דרכם אלינו, וכתמיד, ההכנות היו כל כך מפרכות, שהנסיעה עצמה נראתה כמו רעיון עיוועים. ואני הרי שונאת טיולים מושבעת. בעיקר אם מדובר בטבע, חלילה; כל המאבקים הטריטוריאליים הבלתי פוסקים עם כל כך הרבה יצורים חיים, שרובם יודעים לעוף הרבה יותר טוב ממני.

(המשך…)

עגלת תינוקות משוחזרת ונערה משוחררת (טוב, אחת וחצי). מול חנות עתיקות באקס אן פרובנס

כשמסרנו לילדות את סיפור ההגדה, כל אחד וגרסתו המצונזרת שלו, נזכרתי למה חשוב לספר ביציאת מצרים: העניין הזה של החופש. הציווי הזה – אתאיזם או לא, יש דברים שמוכרחים לאמץ – להיות חופשיים תמיד.

(המשך…)

שמש מוחלטת על הסן. מראה מפונט מארי

אין מעשה רומנטי יותר מלשריין מבעוד מועד בייביסיטר לאחד מימי סוף השבוע. התערוכה של דיוויד לה שאפל, שהסתיימה ביום האחרון של מאי, סיפקה לנו את התמריץ והדד ליין.

אה, רומנטי קצת יותר זה לארגן גם שמש נהדרת, שתתמיד לאורך כל היום הזה.

(המשך…)