הרי הריח הזה באוויר, של פריחה וטריות ומזג האוויר שעוד רגע מתהפך, מכה פעמיים. פעם בראש השנה ובפעם בפסח.
אמנם לא הספקתי את כל הפרויקטים השאפתניים שתכננתי לבית ולי לקראת פסח (לו רק הייתי מצליחה להידבק בקדחת ניקיונות אמיתית), וטרם רכשתי לי נעליים חדשות לחג, אבל בשעה אחת פנויה פתחתי ל"פריזאית" סניף בפייסבוק. אח, הקלות המענגת שבה אפשר לשפוך לעמוד אחד את כל המידע שעובר לי בין העיניים לראש על מה שקורה בפריז עכשיו. וכל כך הרבה דברים קורים בפריז עכשיו. הבטחתי, ואני מבטיחה להשתדל לקיים, שהקלות הזאת לא תמיר את דתי מהכתיבה כאן לעדכון שם. עמוד הפייסבוק אמור להשלים את "פריזאית" האתר, ולאפשר – גם לכם, אגב, אתם מוזמנים – לשאול, לשתף בתגליות, להזמין לפתיחות ולחפש בייביסיטריות והחלפת דירות, או להמליץ על מלונות.
פריזאית אמיתית לא מגלה את המשקל שלה, לא משתפת במחיר המגפיים שלה ובוודאי שלא חושפת את הטעויות שלה בצרפתית. ולכן לא אגלה לכם שהשנה חזרתי ללמוד צרפתית. פעם בשבוע, אני וקשיי הסובז'ונקטיף שלי, יימ"ש, ועוד עשרה תלמידים אחרים. אלא מה, או אממה, או או לה לה, הפעם בשבוע הזאת היתה באמבטיה. או בל'אמבטיה.
הל'אמבטיה היא מסוג המקומות שנולדו כבר כמוסד ולא רק משום שבכיתת הלימוד יש אמבטיה של ממש. במקרה המסויים הזה, האמבטיה היא מוסד אנטי ממסדי וחתרני להתפרע ובה בעת ידוע בחוגים הנכונים בעיר וסובל ממנות עודפות של מקצועיות וטוב טעם. כזו היא האמבטיה: רבת מעלות ופירכות, ואת האשמה יש לתלות במלך האמבטיה.
הפינטרסט שלי. הלוואי שחלקים אחרים בבית היה קל כל כך לסדר
האשימו אותי לא אחת על שאני רואה את פריז במבט מצועף ואי לכך ובהתאם לזאת, אני מעלימה עין מכל פגמיה, מכל אנטיפתיה, מכל ערביה. במקום להביא שלל מובאות וציטוטים והוכחות על שעיני לא טחו מראות את שנאת הזרים, את אטימות הבירוקרטיה, את יוקר המחייה ואת העובדה המכאיבה שכל זה הוא לא באמת שלי – אני מודה ומתוודה: אני באה מאהבה, ומוכנה לספוג את עלויות העיוורון המתלווה לה. ראיה סלקטיבית היא תכונה הישרדותית, ואם כבר – אז צר לי שראייתי איננה סלקטיבית דיה.
חדר בפריז. (כמה מביך, גם בפעם הקודמת שהשתמשתי בתמונה הזאת התברר שהיא הזכירה לי את וודי אלן)
בעוד יש מי ששולח חבילות לחיילים בקו, פעילים שדואגים להצמיח לנו פארק במקום חניון ואחרים שאוספים תרומות כדי להעביר לעובדים הזרים, "פריז לכל פועל" הוא הפרויקט הציוני שלנו. לו אנחנו היינו אחראיים על סל הבריאות היינו כוללים בו נסיעה לפריז כתרופת פלא לריפוי לב שבור, הפרעות קשב וריכוז או פסימיות בלתי נשלטת, אבל כרגע, עדיין, נסיעה לפריז היא עניין לא זול כלל וכלל (ולא פלא שהמילה "זול" אינה מיתרגמת לצרפתית. לכל היותר הם יודעים לומר על משהו שהוא Pas Cher, כלומר לא יקר. אבל זול? זול?!). מה שכן, הנסיעה לפריז הופכת אפשרית יותר כשסעיף הלינה נפתר בלא כלום, כלומר – או שיש לכם דודה פריזאית סבלנית (אוקסימורון כזה) שמוכנה לשכן אתכם על הספה, או שתמצאו מישהו שיהיה מוכן להעניק לכם את דירתו, אם רק תרשו לו לגור בדירתכם שלכם באותה תקופה; צריך להודות, שיש תנאים מקדימים חמורים להסדר הזה, שהרי דירות פריזאיות הן שוות מעצם קיומן, ותמורתן דורשים בעליהם דירות שוות, שהן, לפי העדפותיהם: תל אביביות, מעוצבות, קרובות לים.
עם כל הכבוד לספונטניות, יש דברים שכדאי לדאוג להם מראש. כמו למשל, חופשה בפריז.
לא מעט גולשי "פריזאית" מצאו כאן את מבוקשם: מגורים בדירה בפריז תמורת מסירתה הזמנית של דירתם הישראלית. תנאי מוקדם להשתתפות במבצע: נדרשות דירות שוות, כמעט תמיד ובאופן מוחלט תל אביביות, כמובן מרכז תל אביביות (אם כי טירות יפואיות עשויות להתקבל בברכה), והכי טוב – קרוב לים.
*** בתגובות שבהמשך יש הרבה הצעות מעניינות לשכירת דירות והשכרתן, וכן הצעה אחת אקטואלית להשכרת חדר בדירה מאוגוסט עד אמצע ספטמבר. מוזמנים להעלות את הצעותיכם והדירות שאתם מחפשים בתגובות לפוסט. בהצלחה ***
למרות שכאן גשם בחוץ, ואולי דווקא בגלל זה, נדמה שההכנות לחופש הגדול מעולם לא היו אינטנסיביות יותר, משני צידי הים התיכון. מטחי מכתבים נוחתים על סף הדלת הפריזאית שלנו עם שאלות: איך שוכרים דירה? האם יש לך דירה בשבילי, אני מגיעה ביולי, עם ילדה וחתולה? יש לי דירה למסור, עם ספה נפתחת ונוף לאייפל. יש לך דיירים בשבילי?
ובכן, חברים יקרים, קוראים מסורים ונוסעים מתמידים – בואו נעשה סדר.
אני לא יודעת למה חושבים שפסה הסולידריות מהעולם. הנה, אפילו עניין הדוניסטי ואליטיסטי כמו אכילה במסעדות מצליח לאגד יחד שלל כותבי אוכל מוכשרים ובעלי במות משל עצמם, לכדי אתר אחד, מושקע, מוצלח, אינפורמטיבי ומגרה. וכמה נוח, הם גם עושים את כל זה באנגלית.
כבר מזמן אמרתי (וכתב ההוכחה נמצא כרגע בכתובים) שבפריז תיירים אוכלים טוב ממקומיים, ומהגרים אוכלים טוב מתיירים, ומהגרים שקוראים אוכלים הכי טוב מכולם. אז הנה, אתר של מהגרים שקוראים על אוכל, שכותבים על אוכל, שמבשלים, שמצלמים (מדור ה-Daily Porn ממש קשה לצפיה), שמפרסמים מאמרים וספרים על אוכל ועכשיו הם גם עושים את זה יחד: Paris by Mouth.
ז'רוזלם מרחפת ממעל. מתוך מיצג על ישראל שהתקיים בקולז' דה ברנרדין בלילה הלבן
1. אחד הדברים שמאפיינים את פריז היא העדר הקהילתיות שלה. כמו שהסביר לי פעם מישהו בקשר לצרפת כולה: כאן מכירים בקיומו של האינדיווידואל ובקיומה של המדינה. קהילות או קבוצות שבין הפרט למדינה זאת פשוט חיה שלא מבינים כאן.
ואכן, בניגוד חריף למתרחש בערים גדולות אחרות, ולמרות שיש כאן המון יהודים ולא מעט ישראלים, חוץ מרבקה מחב"ד, האשה היקרה שעורכת מפגשי נשים ומסיבת חנוכה/פורים, הפתוחים לכל דכפין אין שום רמז לקיומה של קהילה ישראלית בפריז. למעשה, בפריז אין קהילה ישראלית, כי מתברר שצריך יותר מישראלים כדי ליצור קהילה ישראלית.
לשתי ישראליות נמאס מהמצב הזה, והן החליטו לעשות מעשה.
קנו לעצמכם מתנה לחג / "פריזאית", חידושים והמצאות 
