כמו מיצב העמודים בשחור לבן של דניאל בפאלה רויאל, כיף למצוא בטבורה ההיסטורי וההיסטרי ביופיו של פריז, גוונים של חדשנות. המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, האופנה והטקסטיל ועכשיו גם של הפרסום, הוא יפה ומרתק. הוא צמוד ללובר, ומעניק מעמד של קלאסיקה למה שמוצג בו, לא רק בעצם הבחירה, אלא גם באופן התצוגה. למשל, גלרית התכשיטים, מציגה שורה של תכשיטים יפהפיים ומיוחדים מהמאות האחרונות, לו הייתי מיכל נגרין, שי לחובר או רובי סטאר, הייתי עוברת לגור שם, בחדרים המואפלים שהתכשיטים קורנים בהם כמו, נו, תכשיטים.
או התערוכה במוזיאון האופנה שמוקדשת בכל פעם למעצב על אחר, והיא מדגימה את גדולתם האמיתית של איב סן לורן או ולנטינו, בתורו. בחלק הלימודי של הגלריה מוצגת תערוכה נושאית, כמו למשל זאת שחוקרת את תפקיד הצבע האדום בתרבות ובאמנות, שמציגה את פו, הטלטאבי האדום לצד Banquette Bocca, ספת השפתיים המוכרת של סטודיו 65, בינות להדפסים של צ'ה גווארה וכדי שיש אדומים איטלקיים חרוטים.
אפילו תמונות התורמים למוזיאון הוסבו לתרשימים פופ ארטיים שמוצגים במסדרון של המדרגות המתפתלות.
שווה לצאת מהכניסה האחורית היישר לגנים המחברים את הלובר לטיולרי, לקנות סנדוויץ' סביר בדוכן של Paul שניצב שם, ולפקנק בין פסלי הנשים העירומות. או לחילופין, להשאב לחנות המוזיאון השווה מאוד, ולשקול לרגע ברצינות לקנות את ספר התערוכה של ולנטינו באלף יורו, ואז להסתפק במחברת תרשימים כרוכה באדום-ולנטינו.
Les Arts Decoratifs, Mode et Textile, Publicite
107, rue de Rivoli, 1ere.
M: Palais Royal – Musee de Louvre, Pyramides
לא רחוק משם:
לובר, פאלה רויאל, רחוב ריבולי, ואנג'לינה שטרם הספיקותי לבדוק את האגדות לגבי השוקו המצוין שלה.
